"לפלא בעיני, הלוא אם היה ליקוי חמה בעולם על משך איזה שעות, היה כל העולם מלא רעש וחלחלה, וכל שכן אם כמה ימים היה חושך בעולם, היה כל העולם מלא דאגות ופחד על שהשמש אינו מאיר לעולם, והיה זה הענין הולך מסוף העולם עד סופו, שכל אחד היה צועק: אוי לנו, מה נעשה בלי השמש?
והנה השמש אינה כל כך גדולה, שמאמר אחד אמר השי"ת יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וַיְהִי כֵן, ואילו התורה הקדושה – הטריח הקב"ה את כבודו כל כך בשבילה, שירד על הר סיני ודיבר עם משה רבנו ע"ה ארבעים יום וארבעים לילה, ולמדו בשבילנו כל התורה ומשפטיה וחוקותיה ומצוותיה, וגם בשבילה נבראו כל חוקות השמים והארץ; ואנו רואים שהתורה הקדושה עלובה בעוונותינו הרבים, ומתמוטטת יום יום, וחס ושלום עומדת להשתכח מכלל ישראל, ואין אנו חוששין לכבודה, ואין קול ואין רעש בעולם – היש לך עלבון גדול מזה?
ועל כן, חיוב גדול על כל איש ואיש לראות ולהחזיק תורת ה', שלא יתמוטט כבוד ה' מן העולם, כל אחד לפי כוחו – עני ועשיר, כי אין העשיר יכול לפטור עצמו בקרבן עני; וכן בענייני השתדלות ללימוד כל אחד לפי כוחו – כי התורה צריכה להיות חשובה לנפשו כמו אחד מזרעו, כי באמת היא חיינו לנצח, וכמה הוצאות מוציא האדם על זרעו לזונם ולהלבישם וכו'".
[תורת הבית, תשובה לעיר אחת, בשינויים קלים]