מה היה מנהג החפץ חיים בהכאת המן במגילה? וכיצד נהג בזה הבן איש חי?
כתב הרמ"א (סי' תרצ סעיף יז) 'שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן ולהכותם זה על זה כדי שימחה שמו, על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק', ומזה נשתרבב המנהג שמכים את המן כשקוראים את המגילה בבית הכנסת, ואין לבטל המנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו'.
והביא המשנ"ב (שם ס"ק נט) שהמהרי"ל לא היה חושש להכות את המן, ומאידך הביא שהגאון יעב"ץ כתב על אביו החכם צבי שהיה מכה ורוקע ברגלו וטופח בסנדלו כשהגיע לזכירת המן.
וכן נהג החפץ חיים כשהיה מגיע לזכירת המן, היה רוקע ברגלו למחות זכר עמלק (חפץ חיים חייו ופועלו ח"ג עמ' תתקכז), וכן כתב בנימוקי אורח חיים (מונקאשט בהלכות אלו), וכן נהג הגרי"י קנייבסקי (אורחות רבנו ח"ג עמ' מג) לרקוע ברגלו בכל המן.
ומנהג הבן איש חי היה לרקוע ברגליו, רק בפסוק הראשון שמוזכר בו המן, וכן בפסוק האחרון (שנה א פרשת תצוה אות י), ומנהג ראדזין ואיז'ביצא, היה לרקוע רק בפסוק "ויתלו את המן" (נטעי גבריאל פורים עמ' רסז).
לשמוע קריאת מגילה בטלפון או במיקרופון, או על ידי מכשיר שמיעה, האם יוצאים בזה ידי חובה?
לגבי הלכות תקיעת שופר, כתב המשנ"ב (סי' תקפט ס"ק ד) שחרש השומע רק על ידי כלי כמין חצוצרה, שאינו נחשב חרש וחייב בתקיעה וא"כ נחשב ששמע תקיעה כשרה.
אכן לענין חרש השומע בעזרת מכשיר שמיעה, שעל ידו אינו שומע את הקול עצמו של האדם המדבר, בזה נחלקו הפוסקים, האם יוצא ידי חובת מצוות שתלויות בשמיעה, דעת המנחת יצחק (ח"א סי' לז) בשם הר"י ענקין, שיש אומרים שנחשב כשומע קול הברה ולא קול אדם, ואינו יוצא ידי חובה, וכן דעת הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ט אות א ד"ה ותינח וח"ב סי 'יח עמ' ע) שאין זה נחשב קולו של האדם, ואינו יוצא ידי חובה באופן זה, כי מכשיר השמיעה ממיר את גלי קול האדם לזרם חשמלי שנהפך בחזרה לאחר מכן באופן מכני לגלי קול, וכן כתב הדעת תורה (סי' תרפט ס"ב) שאין יוצאים בשמיעת קריאת המגילה בטלפון, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות פורים עמ' 14), אלא שכתב, שאם החרש יכול לשמוע גם בלי המכשיר קול אדם, אלא שהמכשיר מיטיב לו את השמיעה, באופן זה יוצא ידי חובה גם בשמיעה דרך המכשיר.
מאידך דעת החזו"א (מנחת שלמה ח"א סי' ט הע' 4) שכיון שהקול הנשמע במכשיר השמיעה נוצר על ידי אדם וגם נשמע מיד כדרך המדברים, יתכן שנחשב כשומע ממש, וכן כתב באגרות משה (או"ח ח"ב סי' קח וח"ד סי' קכו) שאף אם אינו קול האדם אלא קול אחר שנעשה בקולו, יתכן שנחשב כקול אדם, כיון שנעשה בקולו של האדם בעת שמדבר, ולכן כתב (או"ח ח"ד סי' צא אות ד) שבשעת הדחק שאי אפשר באופן אחר יוצא ידי חובה בשמיעת קריאת המגילה דרך מיקרופון או דרך הטלפון, אלא שלמעשה כתב שיש למחות בידי העושים כן, כי אין זה ברור להיתר, וגם כדי למנוע מלהנהיג חידושים אחרים שלא על פי ההלכה, וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' פד) שיש להימנע מזה למעשה.