יום שלישי כ' בניסן תש"פ
מה דינם של מי ההגעלה של כלי חמץ 'בן יומו'?
כלי חמץ 'בן יומו' – אין להגעילו בפסח, והמנהג שלא להגעילו אף לפני הפסח. ואם הגעילוהו, בפסח או לפני הפסח, וכמוּת מי ההגעלה אינה פי שישים מהכלי – מי ההגעלה אסורים בשתייה בפסח, כיון שטעם החמץ הבלוע בכלי מעורב בהם.
ואם מים אלו התערבו במים אחרים לפני הפסח – אם כמות המים האחרים היא פי שישים ויותר ממי ההגעלה, מי ההגעלה בטלים, והמים מותרים בשתייה בפסח. ויש שמחמירים לכתחילה, במידה וניתן להשיג בקלות מים חלופיים.
ואם התערבו בפסח – אף אם כמוּת המים האחרים היא פי שישים ממי ההגעלה, כל המים אסורים בשתייה; וכן אם בישלו בהם תבשיל, הריהו אסור באכילה. ויש חולקים. ולמעשה, לענין תבשיל שהתבשל במים אלו, ניתן להקל.
[שו"ע תסז, יג, משנ"ב סה-סז, ושעה"צ קכ, וראה שם, קכא; ביאורים ומוספים דרשו, 78]
האם מותר לשתות בפסח את מי ההגעלה של כלי חמץ שאינו 'בן יומו'?
בהמשך לאמוּר: כלי חמץ שאינו 'בן יומו', שהגעילוהו לפני הפסח – אף כאשר כמוּת המים אינה פי שישים מגודל הכלי, מי ההגעלה מותרים בשתייה בפסח, כיון שהטעם הבלוע בכלי שאינו בן יומו הוא 'פגום'.
ואם הגעילוהו בפסח – לדעת השולחן ערוך, חמץ פגום אינו אוסר את התערובת אף כשהתערב בפסח, ולכן מי ההגעלה מותרים בשתייה בפסח.
אולם, לדעת הרמ"א, חמץ פגום שהתערב בפסח, אוסר את התערובת אפילו ב'משהו', ולכן דינם של המים הוא כמי ההגעלה של כלי בן יומו, הן לענין המים עצמם, שאסורים בשתייה, והן לענין תערובת מי ההגעלה במים אחרים, וכפי האמור לעיל.
[משנ"ב תסז, סה, ושעה"צ קיז; ביאורים ומוספים דרשו, 79]
האם מותר לשתות בפסח מים שנשאבו מהכינרת?
במים עשרים וארבע שעות לאחר שהחמיצו, והרי הם 'כבושים', וכבוש – כמבושל. וניתן להשתמש בהם לאחר סינון בבד נקי.
אולם, מים שנשאבו בפסח מימים או נהרות שידוע שמשליכים חמץ לתוכם, וכגון ים הכינרת, שידוע כי רבים משליכים לתוכו חמץ – מותר לשתותם בפסח. ולמרות שחמץ שהתערב בפסח אוסר את התערובת אפילו ב'משהו', אין זה אלא כאשר ה'משהו' גדול דיו בכדי שיורגש בחושי אדם, ואילו בנידוננו, אם יקבצו את החמץ הנמצא במים שנשאבו הוא לא יהיה בגודל שניתן לראותו או לחוש אותו.
[משנ"ב תסז, סז; ביאורים ומוספים דרשו, 86]