יום שני ב' בטבת תש"פ
מה דינו של תינוק חולה שנחוץ לו לאכול חמץ?
תינוק חולה – אף בחולי קל – הזקוק לאכילת חמץ בפסח, אך אין סכנה במניעת החמץ ממנו – אסור ליהודי להאכילו בחמץ, אלא יביאוהו לביתו של גוי, והגוי יאכילנו. ואם הדבר אינו אפשרי, יביא הגוי את החמץ לבית התינוק ויאכילו שם, ולאחר מכן יוציא הגוי מהבית את כל שאריות החמץ.
ואם יש הכרח להותיר שם חמץ – וכגון שלא ניתן להביא את החמץ מבית הגוי לבית הישראל בכל פעם שהתינוק זקוק לו – יאמר בעל הבית בפירוש שאינו רוצה 'לזכות' בחמץ, ויניחנו במקום שבו מונח החמץ המכור לגוי, ושם גם יאכיל הגוי את התינוק. ואם גם זה אינו אפשרי – רשאי להותיר את החמץ בביתו, אך יחצוץ בפני החמץ במחיצה הגבוהה עשרה טפחים, ולכל הפחות יכסֵּהו בכלי, וכדומה.
[משנ"ב תנ, יח; ביאורים ומוספים דרשו, 23]
הנוטל תרופת חמץ בפסח – איזו כמוּת רשאי להחזיק ברשותו?
חולה הזקוק בפסח לתרופה שמעורב בה חמץ באופן שאסור להשהותה ברשותו בפסח – אם יש סכנה בהימנעותו מנטילתהּ, מותר כמובן להחזיקה ברשותו בפסח, אך עליו לדקדק ולהותיר ברשותו רק את הכמות שאותה הוא צריך להחזיק ברשותו בפסח על מנת למנוע סכנה.
אולם, אם מלאי התרופה שברשותו אזל, והוא רוכש את התרופה בפסח – אם הוא מכוון שלא 'לזכות' בתרופה, ואף אינו משלם עבורהּ בפסח, כך שהתרופה אינה נקנית לו בקנין 'הגבהה' או 'חצר', ולא בקנין 'כסף' – יש אומרים שאינו צריך לדקדק ולרכוש רק את הכמות המדויקת כנ"ל, ורשאי להשתמש לאחר הפסח במה שנותר, למרות שהוברר כי לא היה זקוק לו בפסח.
[ביאורים ומוספים דרשו תנ, 28]
האם מותר ליהודי לרכוש חמץ בפסח עבור גוי?
אסור ליהודי לרכוש חמץ בפסח עבור גוי, אף בכספו של הגוי. ושלושה טעמים לדבר:
א. שמא יטעה ויאכל את החמץ.
ב. ישנו איסור כללי 'לרצות בקיומו' של כל דבר שאסור בהנאה; והרי הישראל רוצה בקיומו של החמץ משום שהגוי מכיר לו טובה על רכישתו.
ג. אין דין 'שליחות' לגוי, (ורק לחומרא – יש אומרים שיש דין שליחות לגוי מדרבנן, ויש חולקים גם בזה); ואם כן, הרכישה אינה מתייחסת למשלֵּח הגוי, אלא לשליח הישראל, ומכיון שיש הסוברים שישראל קונה 'מטלטלין' מגוי בקנין כסף, הרי ברגע ששילם עבור החמץ נקנה לו החמץ, והוא עובר ב'בל יֵראה'.
ומטעם זה, החמץ אסור אף לאחר הפסח באכילה ובהנאה. אולם, אם התכוון שלא 'לזכות' בחמץ, ולא קיבל עליו אחריות בגין גניבה ואבידה – החמץ מותר לאחר הפסח.
[שו"ע תנ, ו, משנ"ב כא-כב, ושעה"צ מ; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 33]