יום רביעי כ"א בניסן תש"פ
מה דינו של עוף שנמצא בתוכו חמץ לפני מליחתו?
עוף שנשחט בפסח, ולפני מליחתו נמצא בתוכו גרגיר דגן שהחמיץ – יש להסיר את הגרגיר, ולשטוף את העוף במים, ודי בכך. ויש לבצע את השטיפה לפני המליחה, שאם לא כן עלולה המליחה 'להבליע' את טעם החמץ בתוך בשר העוף.
במה דברים אמורים? בבשר עוף 'יבש' שאין בו נוזלים, אך אם יש בו נוזלים – תלוי דין העוף בשתי הדעות המובאות בשולחן ערוך (לעיל סעיף יב) בנוגע למים קרים שנמצא בהם חמץ בפסח, אם הם אסורים בפסח לאחר שהוצא מהם החמץ.
[שו"ע תסז, יד, משנ"ב סט, ושעה"צ קכז]
מה דינו של עוף שנמצא בתוכו חמץ לאחר מליחתו?
בהמשך לאמוּר: אם גרגיר הדגן שהחמיץ נמצא בעוף לאחר מליחתו – לדעת השולחן ערוך, יש לקלף את בשר העוף במקום בו נגע החמץ, ולהשליך את הנקלף לאשפה; ויש המחמירים לחתוך בעומק ולהסיר את כל סביבות המקום בו נגע החמץ. וראה תקציר למחר בנוגע לדעת הרמ"א.
וטעם הדבר, משום ש'מליח הרי הוא כרותח', כלומר טבע מאכל מלוח במידה כזו שאינו נאכל מפאת מליחותו, הוא כטבעו של מאכל רותח, ש'מבליע' מטעמו במקום מגעו במאכל אחר.
ואם העוף הודח לאחר מליחתו ואז נמצא החמץ על גבו, די בשטיפתו, ואין צורך אף בקילוף.
[שו"ע תסז, יד, ומשנ"ב ע]
מה דינו של בשר שנצלה יחד עם גרגיר דגן שבא במגע עם מים?
כפי שלמדנו בעבר, לדעת השולחן ערוך, גרגיר דגן שבא במגע עם מים, אינו נחשב כחמץ גמור אלא כאשר נמצא בו סדק, אבל לדעת הרמ"א, אף אם אין בו סדק, אלא שהתרכך – נחשב כחמץ, ואם התבשל יחד בתוך מאכל אחר, התבשיל אסור באכילה בפסח.
ויש אומרים, שאף לדעת הרמ"א – אם טעם הדגן נצלה או נמלח יחד בתוך מאכל אחר, המאכל האחר אינו נאסר אלא כאשר היה סדק בדגן; אך לדעת רוב האחרונים, אין הבדל בין בישול לצליה ולמליחוּת. ובמקרה שיש ספק אם הדגן התרכך, אין להחמיר בכך.
[ביה"ל תסז, יד, ד"ה חטה]