יום ראשון י"ח בניסן תש"פ
מה דינו של מאכל שהושרה במים חמים ונמצא בתוכם חמץ?
מאכל שהושרה במים חמים, ונמצא בתוכם חמץ לאחר הוצאת המאכל מהם – לדעת השולחן ערוך, המאכל אסור בפסח, על פי הכלל ש'מחזיקים איסור מזמן לזמן', כלומר – אם נמצא דבר איסור בכלי או במזון, וכדומה, אנו מניחים שלא נפל לתוכם בנקודת הזמן הנוכחית שבה נמצא, אלא מיד לאחר שהונחו במקום שבו הם מונחים עתה; ואם כן, מאחר והמים היו מונחים במקום זה לפני שהשרו בהם את המאכל, יש להניח שהחמץ נפל לתוכם לפני ההשרייה, כך שהמאכל שהושרה בהם קלט את טעם החמץ. ויתכן שדברים אלו אמורים אף במים חמים שהורקו מ'כלי ראשון' שבו חוממו ל'כלי שני'. וראה תקציר למחר.
[שו"ע תסז, יב, משנ"ב נג, וביה"ל ד"ה אם; וראה משנ"ב נח]
תבשיל שהתבשל במים קרים שנמצא בתוכן חמץ – האם מותר לאוכלו בפסח?
מים קרים שנמצא בתוכם חמץ, וכמות המים גדולה פי שישים מהחמץ, ולאחר מכן השתמשו במים אלו לבישול – לדעת השולחן ערוך, התבשיל מותר באכילה בפסח, ואף אם החמץ נמצא בתוכם בפסח.
ויש אומרים שהתבשיל מותר אף כשכמות המים אינה גדולה פי שישים מהחמץ, כיון שמים קרים אינם קולטים את טעם החמץ.
אולם, יש אומרים שאם החמץ נמצא בתוכם בפסח, התבשיל אסור באכילה, כיון ש'משהו' מטעם החמץ מתערב בהם למרות שאינם חמים, ו'משהו' חמץ שהתערב בפסח, אוסר את התערובת.
ואם החמץ שהה במים לרגע אחד בלבד, לכל הדעות אין המים קולטים את טעם החמץ כלל. וראה להלן, וראה תקציר למחר.
[שו"ע תסז, יב, משנ"ב נד ו־נו, ושעה"צ צט; ביאורים ומוספים דרשו, 68]
מה דינם של מים קרים ש'נכבש' בהם חמץ?
בהמשך לאמוּר: אם החמץ שהה במים הקרים במשך עשרים וארבע שעות רצופות – התבשיל אסור באכילה אף אם החמץ שהה במים רק לפני הפסח; כיון שחמץ זה הוא 'כבוש', וכבוש נדון כמבושל.
ובמקרה של ספק אם החמץ אכן שהה במים במשך עשרים וארבע שעות – יש אוסרים; אך יש שהקשו על כך מהכלל הקבוע בהלכות 'איסור והיתר', שספק כבוש באיסור דרבנן, מותר, ובנדוננו מדובר באיסור דרבנן של תערובת 'משהו' חמץ, דהיינו, טעם החמץ שנקלט במים.
ולמעשה, במקרה שקיים ספק נוסף; ולכן, יש להקל באכילת תבשיל שהתבשל במים אלו לפני שנמצא בהם החמץ, כאשר לא ידוע בוודאות שהחמץ נכבש בתוכם לפני הוצאת התבשיל מתוכם.
[שו"ע תסז, יב, משנ"ב נה, ושעה"צ קב; ביאורים ומוספים דרשו, 67]