דוגמא ל"עם תורתי בלבם". ראש ישיבת מיר הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל נכנס פעם להיכל הישיבה והבחין בשנים מן הבחורים שעסקו באותה עת בשיחת חולין וכשהבחינו שהוא עומד לחלוף על פניהם תיכף החלו מתנדנדים נוכח הסטנדרים ובהגיעו סמוך ונראה ממש למקום מושבם החלו מנגנים: תנו רבנן אי, אי, אי, תנו רבנן... רבי נחום סר אליהם ולחש באזניהם.. אי, אי, אי, בכל מסכת נדרים אין ולו פעם אחת "תנו רבנן". סיפרו זאת להגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בעל "דרך אמונה" ונהנה מהסיפור... הוא עצם את עיניו וכמו העביר את כל מסכת נדרים מול עיניו, לפתע ננער ולחש, אמנם כן אין תנו רבנן בנדרים, אבל יש "דתנו רבנן" (בדף כז.) "מאן תנא להא דתנו רבנן נדר לחמישה בני אדם והותר לאחד מהם הותרו כולן". סיפרו עובדה זו בהתפעלות עצומה לראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א בעל "איילת השחר" הגיב ראש הישיבה ואמר: "מה אתם מתפעלים והלא זו המכולת שלו" וביאר דבריו: האם מישהו מאתנו מתפעל מבעל מכולת המכיר את כל תכולת חנותו, היכן מונח כל מוצר ומה מחירו המדוייק, בודאי שלא, וכל זאת למה, כי הוא חי את המכולת שלו, זה החיים שלו. אצל ר' חיים הגמרא והמפרשים הוא הוא המכולת שלו
(לתתך עליון – ישורון כרך מב מתוך אגישמקע ווארט)