מדיני היתר מבוי על ידי לחי או קורה
* אין 'מבוי' ניתר ב'לֶחי' או ב'קוֹרה' אלא כשצורתו רגילה, והיינו, שאורכו יָתֵר על רוחבו ולוּ במעט, כדרך המבואות. וחצר העשויה כצורת מבוי – אם היא פרוצה בצידה הרביעי לְמבוי, דינהּ כמבוי, וניתרת בלחי או בקורה. ואף קַל דינהּ מדין המבוי – שניתרת בלחי או בקורה אף כשאין חצר אחרת פתוחה לתוכה.
* מנהג ישראל מקדמת דנא, להתיר את כל סוגי המבואות והחצרות הפרוצים בצידם הרביעי, רק על ידי 'צורת הפתח', ולא על ידי לחי, קורה או 'פַּסִים'.
* רשות היחיד המוקפת במחיצות משלושה צדדים בלבד, ורוחב צידה הרביעי הוא יותר משלושה טפחים ופחות מארבעה – נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטל בתוכה.
* מבוי שהציבו לחי או קורה באמצעו, ולא בפתחו, מותר לטלטל במבוי רק עד הלחי או הקורה. ואינם מתירים את החלק הפנימי של המבוי אלא כשיש בו את כל תנאֵי מבוי המפורטים בסימן זה.
* מבוי שצידו הרביעי רחב יותר מעשר אמות, לא ניתן להתירו על ידי לחי או בקורה, אלא אם כן יסתמו חלק מפרצת הצד הרביעי במחיצה, באופן שהפרצה שתישאר לא תהיה רחבה יותר מעשר אמות. וניתן לסתום את הצד הרביעי שבמבוי על ידי 'עומד מרובה על הפרוץ'.
* מבוי שקרקעו גבוהה מרשות הרבים, והקרקע שבפתחו משופעת על מנת לאפשר את המעבר ממנו לרשות הרבים – אם השיפוע מגיע לגובה עשרה טפחים בתוך טווח של ארבע אמות, הריהו נחשב כמחיצה ואין צורך בלחי או בקורה כדי להתיר את המבוי.
מדיני 'קוֹרת מבוי'
* 'קוֹרת מבוי' – ניתן להניחהּ באלכסון, דהיינו שקצה אחד שלה מונח בקצה המחיצה האחת, וקצה אחד מגיע לאמצע המחיצה המקבילה; ומותר לטלטל במבוי עד לקו האלכסון.
* 'מבוי' שמחיצתו האחת ארוכה יותר מהמחיצה המקבילה, ובולטת יותר לכיוון רשות הרבים – לא ניתן להניח את ה'קוֹרה' באלכסון על גבי שני קצות המחיצות. ויש אומרים שאלכסון בכל מידה שהיא פוסל את הקורה; ואם הקורה עומדת באלכסון כלשהו עם נטייה החוצה, אך הדבר לא ניכר כי אם במדידה, ואינו נראה לעין – נחלקו הפוסקים אם נחשב הדבר כאלכסון לענין זה.
'שיתוף מבואות'
* גם לאחר הצבת 'לֶחי' או 'קוֹרה' בפתח 'מבוי', אסור לטלטל חפצים מהחצרות אל המבוי, ולהיפך, עד שיעשו כל בני החצרות הפתוחות למבוי 'שיתוף מבואות'.
* מבוי שחילקוהו לשניִם על ידי 'פַּס' ברוחב ארבעה טפחים או שני פסים בכל רוחב שהוא, או על ידי 'צורת הפתח' – ניתן לעשות שיתוף מבואות בנפרד לכל חלק של המבוי.
* נהר הצמוד לרשות היחיד, ובתוך ארבע אמות משפתו מגיע לעומק עשרה טפחים – נחשב כמחיצה לרשות היחיד, מדין 'גוֹד אסיק'. ויָם – לדעת השולחן ערוך, דינו כדין נהר, דהיינו שבאופן הנ"ל יכול לשמש כמחיצה; אולם, לדעת הרמ"א ואחרונים נוספים, כיון שבשפת היָם פעמים שהמחיצה מתבטלת, ומבלי משִׂים ימשיכו לטלטל ברשות היחיד זו, אין לסמוך על הים כמחיצה.