דבר הראוי 'לקבל' טומאה, בין מדאורייתא ובין מדרבנן, פסול לסיכוך. ואף הדפנות והקורות שהסכך מונח עליהן, וכן שאר המחזיקים הישירים של הסכך – המכונים בפוסקים בשם 'מעמיד' – לכתחילה אין לעשותם מדבר הראוי לקבל טומאה, מחשש שמא יבואו לסכך במעמיד עצמו; ונחלקו הפוסקים אם מותר לעשותם מדבר שאינו ראוי לקבל טומאה אך פסול לסיכוך מטעם אחר. והגדרת 'מעמיד' היא – דבר שהסכך אינו עומד בלעדיו, אך דבר שהונח תחת הסכך או על גביו לתוספת חיזוק בלבד, אינו נחשב למעמיד.
ו'מעמיד דמעמיד', דהיינו הדבר המחזיק את מחזיקי הסכך – מותר לכתחילה לעשותו מדבר הראוי לקבל טומאה, וכך נהגו רבים מגדולי ישראל – לחזק את המעמיד בדבר הראוי מקבל טומאה. אולם לדעת החזון איש – מעמיד דמעמיד דינו כמעמיד עצמו; ויש שכתב שלדעתו גם 'מעמיד דמעמיד דמעמיד' דינו כמעמיד. ברם, אף לדעה זו מותר להעמיד את הסכך על גבי דפנות שחלקיהם מוצמדים בדבק, כיון שהדבק בטל לעץ, וגם אינו ראוי לסיכוך, ואינו נחשב כמעמיד.
[שו"ע או"ח תרכט, ב, ז ו־ח, ומשנ"ב ז, כב ו־כו; ביאורים ומוספים דרשו, 14 ו־20]