יום שני ג' בתשרי תשפ"א
מהי הנאמנות של 'מֵסִיחַ לפי תומו'?
בנוגע לנדונים שונים, בהם נדרשת נאמנות כדי להעיד על מאורע מסוים, או פרט מסוים, שיש להם השלכה הלכתית, ישנה נאמנות גם לכאלו הפסולים לעדות זו, המכוּנָה: 'מֵסִיחַ לפי תומו'. ופירושהּ, שמתוך שיחה אקראית של אותו אדם הפסול לעדות, נודע על המאורע או הפרט המסוימים.
ו'שיחה אקראית', היינו שאותו אדם שוחח על כך מעצמו, כבדרך אגב, ולא בכוונה להעיד, ואף לא כתשובה לשאלה על אודות המאורע או הפרט הנדונים.
ובמקרים מסוימים שבהם יש לאותו אדם תועלת מההשלכה ההלכתית של דבריו, אף אם השיחה נראית כאקראית, אנו חושדים בו כי ניסה להערים על השומעים, ובאמת אמר את דבריו במתכוון, כדי להפיק מהם את התועלת הדרושה לו.
[שו"ע תקיג, ו, ומשנ"ב כז-כח; ביאורים ומוספים דרשו, 20]
האם גוי נאמן כאשר הוא 'מֵסִיחַ לפי תומו'?
בהמשך לאמוּר: בדרך כלל, נאמנות 'מֵסִיחַ לפי תומו', היא רק כאשר ההשלכה ההלכתית הנובעת מהשיחה נוגעת לאיסור דרבנן, אך כשהיא נוגעת לאיסור דאורייתא, המשוחח אינו נאמן.
ויש אומרים שנאמנות זו ניתנת רק לישראל, ויש אומרים שהיא ניתנת גם לגוי, וכן דעת הרמ"א. אך גם לדעת הסוברים שגוי אינו נאמן, במקרה שבו יש לשיחתו השלכה שלילית הנוגעת אליו, או לעסקיו, וכדומה – כך שניתן להניח כי לא שיקר – ובנוסף, ישנה הסתברות שהמציאות היא כדבריו, וכגון שעל פי רוב המציאות היא כדבריו – הריהו נאמן.
ולכל הדעות, נאמנותו היא רק במקרה שהאיסור לא 'הוחזק', כלומר, שלא מדובר במקרה שבו אנו חפצים להתיר על פי שיחתו דבר שמוחזק כאסור.
[משנ"ב תקיג, כט, ושעה"צ כו; וראה משנ"ב ל; ביאורים ומוספים דרשו, 21-22]
האם התרנגולת מטילה ביצים בלילה?
בין ההלכות הנוגעות לביצה שנולדה בשבת וביום טוב, ישנן כמה הלכות המבוססות על סדרי חיי התרנגולת והטלת הביצים, כדלהלן:
א. ביצה שמקורה בתרנגול, תטיל אותה התרנגולת ביום. וביצה שמקורה בחוֹם הקרקע, בדרך כלל תטיל אותה התרנגולת ביום, אבל היא עשויה להטיל אותה גם בלילה.
ב. כאשר יש תרנגול באזור בו נמצאת התרנגולת – אף אם הוא נמצא במרחק של 'שישים בתים' ממקומה של התרנגולת, ובתנאי שיש קו יבשתי רצוף ביניהם – לעולם היא לא תטיל ביצה שמקורה בקרקע.
ג. הביצה מבשילה לחלוטין ביום שלפני ההטלה.
ד. ביצה שמקורה בקרקע, או שנשלפה מהתרנגולת ללא הטלה – לא יבקע ממנה אפרוח.
ה. באורח נדיר, התרנגולת עשויה להטיל את הביצה באופן חלקי, ו'למשוך' אותה בחזרה, ולהטילהּ בהזדמנות אחרת.
[שו"ע תקיג, ו-ז, משנ"ב כב, כג, כה ו־לה, ושעה"צ לד; ביאורים ומוספים דרשו, 27]