יש נוהגים להיות ערים בליל הושע"ר [בפרט נוהגים כן, בני ספרד] מפני שהוא ליל גמר החתימה (משנ"ב תרס"ד,א פע"ח שער כ"ט ושער הכוונות דף קב). יש נוהגים לקרוא ספר דברים – משנה תורה, ויש הקוראים אותו בציבור מתוך ספר תורה בלא הברכות. ובמנהגי האדר"ת זצ"ל עמ' קלט: "ליל הושע"ר קראתי משנה תורה בהסוכה שלי, בס"ת שלי וכו' ולהשערתי קבעו זאת רבותינו הראשונים ז"ל לזכר מצות הקהל שקרא המלך משנה תורה בבית המקדש בחג הסוכות". נשים רשאיות לומר התיקון, שיש בו חותם הדין, "וגם נשי בעי חיי" (בא"ח ובשו"ת רב פעלים).
קריאת תהילים: הנוהגים לגמור תהילים בהושענא רבה, יש המתחילים אחר חצות הלילה: (12:30), אף שמן הדין התירו לקוראם אף קודם חצות, מפני שהם ימי רחמים ורצון (שו"ת לבושי מרדכי או"ח קפ"ו ושו"ת בצל החכמה ד,מ"ד), והמקדימים נזהרים להתחיל עכ"פ רק אחרי זריחת אור הלבנה – 9:47.
הפרידה מהסוכה: סיימו לאכול בסוכה ביום הושענא רבה, מכל מקום אין לסתרה, שכל היום עומדת לאכילה ולשינה (שו"ע תרסו, א). לאחר הגעת זמן מנחה קטנה – 3:49 מוציאים הכלים והשולחן וכו' שצריכים ליום טוב בבית, מן הסוכה (שו"ע שם פמ"ג וכף החיים, ב) ולעת ערב נפרדים מהסוכה בטעימה בה, בישיבה, ולאחר מכן אומרים את ה"יהי רצון וכו'" הנדפס בסידורים (רמ"א תרס"ז, א). ומנהג חסידים ואנשי מעשה בטרם יוצאים מהסוכה מנשקים לה, ויוצאים בהליכה לאחור (כף החיים שם, ח).
המעוניינים לאכול או לישון בסוכה בשמיני עצרת-שמחת תורה, יסירו לפני כניסת החג במקום אחד בסכך ד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ), ואמר לי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלדעתו די להניח בסוכה קדירה גדולה במקום בולט, שע"י זה ניכר שאין האכילה או השינה למצווה.
סגולת עלי הערבות: כתב בספר מנורת המאור פרק ז נר ג, ד: "שמעתי שיש בערבה של הושענא רבה סגולת שמירה למתכוון בה, בסכנת דרכים, כפי כושר מעשיו וטוב כוונתו". על כן יש הנושאים ברכבם מעלי הערבה. וכן כתב הגר"ח פלאג'י זיע"א בספר מועד לכל חי: "יש בערבות סגולה להינצל מליסטים, ויישא אצלו או במעילו מהערבות או יניחם בבית במקום שידוע לו היכן מונחות, ובשעת סכנה יחשוב בהן ויינצל מכל רע.
נגיסה מן האתרוג, כסגולה ללידה קלה: אחר התפילה, כששבים מבית הכנסת, יש מעוברות שנהגו לתת לצדקה ולנגוס מהפיטם של האתרוג [שיש האומרים, שעץ הדעת, אתרוג היה], ואומרות התפילה הבאה: "ריבונו של עולם, בשביל חוה שאכלה מעץ הדעת גרם אותו החטא מיתה בעולם, ואם הייתי באותו זמן לא הייתי אוכלת ולא הייתי נהנית ממנו, כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בז' ימי החג שעברו, והיום שפסלתי אין בו מצווה, ותקבל ברצון את תפילתי ותחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעני לילד בנחת ובלי צער, ולא יהיה לי ולוולדי שום נזק, כי אתה הא-ל המושיע" (מטה אפרים באלף המגן שבסוף הספר סי' תר"ס סעיף ו מספר נזיר שמשון בשם כתב יד).