יום שלישי ט' באייר תשע"ט
מהו הרוחב של תעלה שניתן לפסוע מעברהּ האחד לעברהּ השני ללא דילוג?
שתי חצרות שיש ביניהן תעָלה שגובהה עשרה טפחים, ורוחבה ארבעה טפחים – הריהי נחשבת כמחיצה, ואינן יכולות לערב 'עירוב חצרות' זו עם זו. וכך הדין גם בחצר אחת שחפרו בה תעלה כזו, ויש בתי מגורים משיני צידיה – ששני חלקי החצר נחשבים כשתי חצרות, ואינם יכולים לערב זה עם זה.
והסיבה שרק ברוחב ארבעה טפחים נחשבת התעלה כמחיצה – יש אומרים שהיא מפני שבפחות מרוחב זה ניתן לפסוע מעברהּ האחד לעברהּ השני ללא דילוג, וממילא אינה מהווה 'הפסק' בין שתי החצרות; ויש אומרים שהיא מפני שמחיצה הלכתית אינה נחשבת כמחיצה אלא כאשר היא משמשת לשטח שרוחבו ארבעה טפחים.
[שו"ע שעב, טז, משנ"ב קיז-קיט, שעה"צ פ, וביה"ל ד"ה חריץ; ביאורים ומוספים דרשו, 87]
באיזה אופן נחשב חלק מתעָלה 'כפתח' לחצר?
בהמשך לאמוּר: אם אורך התעָלה אינו נמשך לכל רוחב החצר, ויש מרווח של ארבעה טפחים לפחות שהתעלה אינה עוברת בו; ולחילופין, אם יש באורך התעלה שטח באורך ארבעה טפחים שבו גובה התעלה פחות מעשרה טפחים, או שרוחבהּ פחות מארבעה טפחים – הרי זה כאילו יש פתח בין שתי החצרות, והן יכולות לערב עירוב חצרות זו עם זו.
ואם לכל אורך התעלה, או באורך של יותר מעשר אמות בתעלה – גובהה פחות מעשרה טפחים, או שרוחבהּ פחות מארבעה טפחים – נמצא שאין מחיצה בין החצרות כלל, והן נחשבות כחצר אחת, כך שאם לא יעשו 'עירוב חצרות' יחד, יֵאסר על כולם הטלטול מהבתים לחצר, ולהיפך.
[משנ"ב שעב, קיח, קיט ו־קכב, ושעה"צ פ ו־פב; ביאורים ומוספים דרשו, 86]
האם מילוי של תעָלה בבגדים נחשב כמילוי מבחינה הלכתית?
בהמשך לאמוּר: אם מיעט את גובה התעָלה מעשרה טפחים, או שמיעט את רוחבהּ מארבעה טפחים, באמצעות מילוי חלקי או מלא של התעלה – אם מילא אותה בעפר או באבנים, התעלה אינה נחשבת כמחיצה.
אך אם מילא אותה בדבר אחר, הדין כך: אם מדובר בדבר שאין דרכם של בני אדם להותירו בתעלה כמילוי, וכגון בגדים – התעלה מוסיפה להחשב כמחיצה אף אם 'ביטל' את המילוי, דהיינו שאמר בפיו שבדעתו להותירו שם לעולם.
ואם מדובר בדבר שבני אדם עשויים להותירו בתעלה כמילוי – צריך ש'יבטלו' בפיו, ויש אומרים שאף ביטול במחשבה מועיל; וללא ביטול, התעלה מוסיפה להחשב כמחיצה אף אם ידוע כי המילוי ישאר בה לעולם.
[שו"ע שעב, טז, משנ"ב קכ-קכב, וביה"ל ד"ה כל]