כל חמץ בגודל 'כלשהו' שלא היה מכור לגוי בפסח או לא הוצא לגמרי מרשות ישראל והופקר לפני הפסח – אע"פ שנאמר עליו "ביטול" – נאסר אחר הפסח באכילה ובהנאה, לו ולכל העולם, אפילו בכמות של פחות מכזית.
מי שביטל את החמץ ונאנס ולא הספיק למכרו, או הבודק ולא מצא ואחר הפסח מצאו – אם המדובר בהפסד מרובה (כמה בקבוקי ויסקי, ודקה או בירה, או כמות גדולה של דגנים או קמח המיוחדים לאסורים בגלוטן, וכן כמויות ויטמינים שזקוקים להם ומכילים חמץ) יש להתירם בהנאה, כגון למכרם לגוי (הכרעת המשנ"ב תמ"ח, כה; ושעה"צ, ד).
תרופות המכילות חמץ, אף שלא נמכרו לגוי לקראת הפסח – מותרות, גם עבור חולה שאין בו סכנה (שו"ע תס"ו, א).
הלכה למעשה:
א. אין לקנות אחרי הפסח אלא רק בחנות שיש בה אישור המעיד על מכירת חמץ ע"י רב, אב"ד או גוף כשרות למהדרין, ומצוין שם שהאישור מתייחס לשנת תשע"ט.
ב. כדי לא להיכשל ח"ו בחמץ שעבר עליו הפסח שלא נמכר לגוי, או לחוששים שלא מועילה "מכירת חמץ" לחמץ ודאי, ניתן לזהות כל מוצר האם יצא מקו הייצור אחרי פסח תשע"ט, בעזרת הקוד המופיע על כל מוצר מזון .
ה'קוד' לקניית מוצרי חמץ לאחר הפסח: הקוד השנה, תשע"ט: 9118. המספר הראשון משמאל – 9 מציין את השנה האזרחית – 2019. שלשת הספרות הימניות מציינות את מספר הימים באותה שנה מאז הראשון בינואר למניינם. כיון שיום אחרי פסח השנה, תשע"ט (כולל אסרו חג – שבת) – יום ראשון כ"ג ניסן – היה בתאריך 28/4, ויום זה היה היום ה-117 מתחילת השנה הלועזית – הראשון לינואר 2019 (למניינם), אם כן כל מוצר שתאריך ייצורו מיום 28/4 והלאה, יוצר אחרי הפסח – והקוד שעליו הוא 9118 ומעלה.
תזכורת: ישנם מוצרי מזון שבהכשר בד"צ העדה החרדית שאינם מכילים חמץ כלל כל השנה, ולכן אף המחמירים לעצמם שלא לצרוך מזון שנמכר אפילו בחנויות, ואינם סומכים על המכירה – רשאים לקנות אותם אחרי פסח, כיון שכל השנה, כאמור, אינם מכילים חמץ: אבקות אפיה, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים; במבה, ג'לי, גריסי פנינה, דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות, חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, מיונז, מרגרינה, סוכר וניל, סילאן, קטשופ, קפה נמס (אבקה ומגורען), קצפת ריץ', ריבות, שוקולית, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח ותה.
האם אין לחוש שלחומרה זאת יגידו הרחוקים: אם היראים אינם אוכלים מן המכור, למה נמכור?
?