מהו החלק המשובח שבלחם שצריך לבצוע לפרוסה הראשונה?

סימן קס"ז סעיף א'

– מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע –

אופן בציעת הפת | באיזה שלב חותך מן הפת? | שיעור הבציעה | מה החילוק בין שבת לחול לענין הבציעה? | יברך בעודו אוחז בפת

מבואר בגמ', שבציעת הפת צריכה להיות מהחלק המשובח שבפת, וזה מכבוד הברכה, ונחלקו השיטות מהו המקום המשובח ביותר שבפת, האם החלק התחתון שבפת שהוא דבוק לקרקעית התנור, או החלק העליון שבפת שהוא כנגד אויר התנור, הרמ"א אומר, שאפשר לצאת יד"ח כל השיטות, ע"י שיחתוך את הפת בצידה ואז חותך גם בחלקה התחתון וגם בחלקה העליון.
מתי צריך לחתוך את הפת? מצד אחד עדיף שיחתוך כבר לפני הברכה כדי שלא יצטרך להפסיק בין הברכה לאכילה, מצד שני יפסיד את מעלת שלם, שהרי יש מעלה לברך על פת שלימה ואינה חצויה, וא"כ כיצד יעשה? אומר השו"ע שהעצה לכך היא, לחתוך מעט, כדי לצמצם למינימום את ההפסק שבין הברכה לאכילה, אבל לא יחתוך יותר מדי, והשיעור הוא, שאם מחזיק את הפרוסה, והפת נמשכת אחרי הפרוסה, ואז עדיין יש לפת מעלת שלם, ויניח אותה מחוברת לפת עד שיברך, ואחרי הברכה יחתוך את הפרוסה לגמרי כדי שהברכה תחול על פת שלם.

אין ראוי לבצוע לא מעט שהרי נראה צר עין, ולא הרבה מדי שהרי נראה כרעבתן, אלא השיעור הוא לא פחות מכזית ולא יותר מכביצה.
כל האמור הוא לענין חול, בשבת יש הלכה של לחם משנה, וצריך שהלחם ישאר שלם, ולכן לא יבצע שום דבר מהפת, כי חז"ל חששו שאם יתחיל לבצוע, יחתוך יותר מדי בלי כוונה ויאבד את מעלת שלם, ומ"מ אם חתך כמו בחול לא איבדה את מעלת שלם.
בשבת יבצע יותר מכביצה, כי בשבת יש מצוה לאכול, ואדרבה זה הידור מצוה שמראה את עצמו כרעב לאכול מסעודת שבת, ואדם שאוכל לבדו לא יבצע יותר מדי, אבל אם אוכל עם עוד מסובים, יכול לבצוע יותר כי כל המסובים צריכים לקבל מהפת של המוציא.

סעיף ב'
יברך המוציא לחם מן הארץ, ולא מוציא ובדיעבד לא מעכב, ואם יש אנשים שרוצים לצאת יד"ח בברכתו, שיכוונו את הלב לשמוע ויענו אמן, ובדיעבד לא מעכב וגם אם לא ענה אמן יצא יד"ח.
יתן רווח בין "לחם" ובין "מן".

סעיף ג'
אין לברך קודם שיתפוס את הלחם, שהרי כל המצוות צריך קודם לתפוס ואז לברך, וכך גם בהמוציא.