יום חמישי ב' באדר א' תשע"ט
מהו ההבדל בין מים גבוהים לנמוכים לענין 'הוצאה'?
בית העומד על שפת יָם, נהר וכיוצא בהם, ויוצאת ממנו כעין מרפסת, המשמשת למילוי מים מהיָם דרכה, אסור להשתמש בה בשבת אלא בתנאים מסוימים, ההופכים את מקום המים שכנגדה לרשות היחיד; כיון שללא 'תיקון' זה, נחשב היָם כ'כרמלית', וכשדולה ממנו מים, הרי זו 'הוצאה' מכרמלית לרשות היחיד.
וכפי שלמדנו בתחילת סימן זה, הקֵלו חכמים בדינהּ של מחיצה זו, שאף אם היא 'תלויה', ואינה מגיעה עד לפני המים, נחשבים המים כמוקפים במחיצה, והם רשות היחיד. ונחלקו הפוסקים אם הקֵלו בכך רק במים שעומקם עשרה טפחים לפחות, או אף במים שעומקם פחוֹת מכך; ולהלכה, ניתן להקל. ומים רדודים כל כך עד שבשעת הדחק אנשים עוברים בתוכם רגלי – לכל הדעות נחשבים כיבשה, ולא הקֵלו בדיני המחיצה שמעליהם.
[שו"ע שנה, א ו־ד, ומשנ"ב מ-מא]
בניין משותף על שפת היָם – מהי המשמעות ההלכתית למרחק האופקי שבין המרפסות?
בהמשך לאמוּר: בית העומד על שפת יָם או נהר, ובו שתי קומות, שבכל אחת מהן דר אדם אחר, ובכל אחת מהן מעין מרפסת המשמשת לדליית מים כנ"ל – אם עשו רק באחת מהמרפסות את ה'תיקון' המתיר לדלות מים בשבת, ושני הדיירים מימנו את הוצאות התיקון – נחשבת מרפסת זו כרשות היחיד של שותפים, וכדי להתיר את השימוש בה לדליית המים, עליהם לעשות 'עירוב חצרות'. ובמרפסת האחרת, בכל מקרה אסור להשתמש לדליית המים, שהרי לא תוקנה.
אולם, אם המרחק האופקי בין הקצוות של שתי המרפסות הוא ארבעה טפחים או יותר – כיון שבאופן זה השימוש של בעלי המרפסת האחת במרפסת האחרת הוא מורכב ואינו נוח, אין הוא נחשב כשותף במרפסת האחרת, למרות שהשתתף ב'תיקונהּ'; ומותר לדלות מים דרך המרפסת המתוקנת.
[שו"ע שנה, ה, ומשנ"ב מב, מד ביאורים ומוספים דרשו, 28-30; וראה נתיבות שבת כט, מ-מה, ובהערות]
האם מותר לדיירי הבניין להשתמש במרפסת? תלוי מי מימן את גידור המרפסת!
בהמשך לאמוּר: אם ה'תיקון' במרפסת האחת מוּמַן רק בידי בעליה – אין הם נחשבים כשותפים במרפסת, ומותר לדלות דרכה אף ללא 'עירוב חצרות'.
וכמו כן, אם שתי המרפסות תוקנו, בין אם כל דייר מימן לבדו את התיקון במרפסתו, ובין אם שניהם מימנו יחד את אחד התיקונים או את שניהם – הרי זה נחשב שכל אחד סילק עצמו מרשותו של חבירו, ואינם שותפים איש במרפסת רעהו; ולכן, מותר לדלות מים בכל אחת מהמרפסות, אף ללא עירוב חצרות. (ויש אומרים שכאשר שתי המרפסות תוקנו במימון משותף, הרי הם שותפים בשתיהן, וזקוקים לעירוב חצרות).
ואם בעלי המרפסת העליונה דולים את המים דרך המרפסת התחתונה, והפרש הגובה שביניהן הוא פחות מעשרה טפחים – בכל מקרה הם נחשבים כשותפים, וזקוקים לעירוב חצרות.
[שו"ע שנה, ה, משנ"ב מח, מט, ושעה"צ לד; ביאורים ומוספים דרשו, 31; וראה הפנייה במקורות לקטע הקודם]