השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה הם העצות לצמצם את פתח המבוי לשיעור של עד י' אמות כדי להתירו ע"י לחי או קורה? • מדוע צריך שיהיה דווקא עומד מרובה על הפרוץ ולא מספיק שהוא שווה לפרוץ? • מה היא החשיבות של הפתח הגדול שבמבוי כלפי הפתחים הקטנים שבצדדיו? • ומה הדין כאשר נעשה 'עומד' מרובה על הפרוץ ע"י לבוד? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שס"ג סעיף ל"ד – סעיף ל"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מבוי שרוחב פתחו למעלה מי' אמות, אינו ניתר בלחי וקורה, אלא רק בצורת הפתח, כיוון שלחי וקורה מתירים רק מבוי שרוחב פתחו עד י' אמות, וכאשר רוחב הפתח כ' אמה, צריך לצמצם אותו ולהעמידו על י' אמות, כדי שיהיה ניתן להתירו בלחי וקורה, ובסעיף ל"ג למדנו, שאפשר לצמצם את רוחב הפתח ע"י שמעמיד באמצע המבוי פס ארוך ד' אמות לאורך המבוי, שבכך הפס חוצה את המבוי לשניים, כך שבכל חלק וחלק אין יותר מי' אמות, ובסעיף ל"ד מבואר עצה נוספת לצמצם את רוחב הפתח, והיא, שירחיק ב' אמות מהכותל, ויקבע שם פס באורך ג' אמות, א"כ יש לנו כאן אוויר ב' אמות בין הכותל לפס, ועוד פס ג' אמות, ופס זה מבטל את האוויר שבצדו, וגורם לכך שנחשב הדבר כמו שיש כאן ה' אמות של עומד, שהרי ב' האמות של האוויר מתבטלות, ונחשבות כסתומות מחמת ג' האמות של העומד שלידם, וכך יעשה גם בצד השני, וממילא יוצא שיש ה' אמות סתומות מכאן, וה' אמות סתומות מכאן, וממילא הפתח הצטמצם לי' אמות בלבד.
דוגמא נוספת מביא השו"ע, שירחיק אמה מהכותל, ויקבע שם פס אמה וחצי, והאמה וחצי של העומד, גורמת לכך שהאמה של האוויר תיחשב כסתומה, ושוב ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה, א"כ יש כאן עומד מרובה שהוא ג', מול פרוץ שהוא ב', וע"י העומד מתבטל האוויר של הב', וכן בכל אופן שיגיע למצב שהי' אמות הללו סתומות בעומד מרובה, מועיל.
טעם הדבר שצריך שהעומד יהיה מרובה על הפרוץ, ולא מספיק שהעומד יהיה שווה לפרוץ, מבואר בשו"ע, שאם הם יהיו שווים, א"כ האוויר שבין הכותל לפס, והאוויר שבמרכז הפתח, יבטלו את העומד, וכדי שהעומד לא יתבטל, צריך שהעומד יהיה מרובה מהאוויר שלידו, ועי"ז נחשב גם האוויר שלידו כסתום.
אחרי שיש כאן מצב של שני פתחים, שהרי יש את הפתח המרכזי, ויש את הפתחים הקטנים בצד בין הכותל לפס, אם הציבור יתחיל להיכנס למבוי דרך הפתח הקטן, הפתח הגדול יתבטל, ואז א"א להתיר אותו בקורה, כיוון שהוא לא פתח, לכן צריך להיזהר שאנשים ימשיכו הלאה להיכנס דרך הפתח הגדול, והמ"ב אומר, שבדרך כלל לא צריך לחשוש לכך, כיוון שאנשים נכנסים דרך הפתח הגדול ולא דרך הקטן, אבל צריך להיזהר שזה לא יקרה, ואם זה קרה, יעשו צוה"פ לזוטא, ודן המ"ב, האם צוה"פ לזוטא או לרבה, שהרי לכאורה צריך לעשות צוה"פ לגדול ולא לקטן.
אין צריך שיהיה 'עומד' ממש, אלא גם עומד של לבוד נחשב כעומד, ולכן, יכול להעמיד קנים קנים תוך ג' טפחים אחד לשני.
מבוי שגבוה מרה"ר, והעלייה למבוי היא דרך שיפוע חד שבמשך אורך ד' אמות הוא מתנשא לגובה י' טפחים, נחשב כמחיצה והמבוי לא צריך תיקון ברוח הזאת, וכן מבוי שהוא נמוך מרה"ר, והמדרון מתנמך והולך לכיוון המדרון, אם השיפוע חד שבמשך ד' אמות הוא מתנמך לגובה י' טפחים, נחשב כמחיצה, והוי כמי שהרוח סתומה, ומביא המ"ב, שאפשר גם להקיף עיר שלימה בצורה כזאת, ואם בנו בתים אחרי שההגבהה הזאת הייתה, הוי כהוקף ולבסוף ישב, וצריך לבטל את זה ע"י פירצה עשרה, וכן אם יש סביב העיר חריץ עמוק י' טפחים ורוחב ד', נחשב כמו מחיצה, ואם נסתם החריץ ע"י עפר או צרורות, מבואר במ"ב, שאם הסתימה היא יותר מי' אמות, נחשב שהמחיצה פרוצה, וצריך לתקן אותה.