יום ראשון כ"ו באדר א' תשע"ט
רשות היחיד עגולה – איזו פירצה אוסרת את הטלטול בתוכה?
רשות היחיד היא מקום המוקף במחיצות מכל עבריו. ופירצה במחיצה ברוחב עשר אמות או פחות, נחשבת כ'פתח'. אולם, אם נפרצו שתיים מתוך ארבע מחיצות, ובצדדים שבהם אירעה הפירצה, ה'פרוץ מרובה על העומד', דהיינו שהחלק שבו נפרצה המחיצה רחב יותר מהחלק שבו המחיצה קיימת – העומד 'בטֵל' לפרוץ ונחשב כמותו, והרי זה כאילו בשני צדדים אלו לא קיימת מחיצה כלל, ונמצא כי לרשות היחיד זו ישנן רק שתי מחיצות, ואין שֵׁם רשות היחיד עליה, ודינהּ כ'כרמלית'.
במה דברים אמורים? ברשות היחיד שצלעותיה ישרות, כגון ריבוע, מלבן, או משולש, שאז ניתן להמשיך את קו המחיצה הדמיוני מצד אחד של הפירצה לצידה השני; אבל רשות היחיד עגולה – גם פירצה אחת, ברוחב ארבעה טפחים ומעלה, מבטלת את היקף המחיצה; וכן הדין בפירצה בין שני קווי מחיצה שאינם מכוונים זה כנגד זה.
[שו"ע שסא, ב, משנ"ב ז ח, שעה"צ יד, וביה"ל ד"ה או; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
מדוע שונָה פירצה בזווית מפירצה רגילה?
בהמשך לאמוּר: פירצה ברוחב של יותר מעשר אמות, או שבאחד מצדדיה של רשות הרבים נפרצה המחיצה לחלוטין – כיון שאין דרך לעשות פתח באופנים אלו, הרי זו 'פירצה', המבטלת את כל היקף המחיצות.
וכן אם נפרצה פירצה בזווית, ברוחב של יותר משלושה טפחים (הנמדדים לפי קו האלכסון התיאורטי של הפירצה) – לא ניתן להחשיבה כפתח, משום שאין דרך לעשות פתח באופן זה, והיא מבטלת את היקף המחיצות.
ואם רוחב הפירצה שבזווית אינו יותר מארבעה טפחים, ניתן להחשיבה כפתח על ידי העמדת 'לחָיַיִם' (ראה שולחן ערוך שסג, ג) משני צידיה. ואם עשה במקום הפירצה 'צורת הפתח' – הריהי נחשבת כפתח אף כשרוחבה יותר מארבעה טפחים. ובכל מקרה שמותר לטלטל ברשות היחיד שנפרצה בזווית, ההיתר הוא רק עד לקו האלכסון (התיאורטי) של הפירצה.
[שו"ע שסא, ב, ומשנ"ב ט-י (וראה עוד שם); ביאורים ומוספים דרשו, 14]
'פי תקרה יורד וסותם' – המושג והלכותיו
בית שנפרצה פירצה באחד מקירותיו, אף אם רוחב הפירצה הוא יותר מעשר אמות – הפירצה נחשבת לפתח, כיון ש'פי תקרה יורד וסותם', דהיינו, קצה התקרה נחשב כאילו הוא 'יורד' למטה ו'סותם' את מקום הפירצה.
ובמקרים הבאים לא נאמר דין 'פי תקרה יורד וסותם': א. תקרה משופעת, שאינה שטוחה. ב. פירצה בזווית, כאשר התקרה נפרצה אף היא בשווה לקו האלכסון של הפירצה שבזווית; או פירצה במחיצה עגולה. ג. תקרה שרוחבה פחות מארבעה טפחים; (ומדברי השולחן ערוך נראה כי דַי בתקרה שרוחבה טפח). ד. כאשר נפרצה פירצה משני עברי הבית, כגון צד מזרח וצד מערב, שאז הוא נראה כמפולש. ה. קצה התקרה אינו חלק, אלא עשוי ב'זיגזג', וכדומה. ו. עובי התקרה פחות מטפח; ויש אומרים שלהלכה דַי בכל עובי שהוא.
[שו"ע שסא, ב, משנ"ב יא-יח, וביה"ל ד"ה ויש; וראה ביה"ל ד"ה ואמרינן; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־17; וראה שם 20]