מרן הרב חיד"א זצוק"ל מביא בספרו 'שם הגדולים', ששמע מפי רב מופלג שקבל מרבו, שרש"י התענה תרי"ג תעניות לפני שכתב את פירושו על התורה.
פעם הגיעה קבוצת נערים להיבחן אצל מרן פאר הדור ה'חזון איש' זצוק"ל. שאל אותם ה'חזון איש' כמה שאלות, ובין הדברים השיב אחד הנערים: "כך אומר רש"י". שאל החזון איש: "ומניין לרש"י זאת?" קפץ הנער והשיב: "רש"י ידע זאת ברוח הקודש!"
כששמע ה'חזון איש' את התשובה התלהב עד מאד, קם ממקומו ואמר: "נכון, נכון, רש"י כתב הכל ברוח הקודש!"…
הרבי הקדוש מסוכטשוב בעל ה'שם משמואל' מסביר בספרו (פרשת דברים תרע"ט) שהשפה של כל אומה קשורה למידות שלהם, ולכן בכל שפה מונח כח רע המושך לדברים הרעים של אותה אומה. לדוגמא הוא מביא מה שאמר הרבי הקדוש בעל החידושי הרי"ם מגור זצוק"ל, שהשפה הצרפתית מושכת לניאוף רחמנא ליצלן, שמאחר שאומה זו שקועה בעבירות אלה, לכן מונח בשפה שלהם כח רע המושך את האדם לכך. ויש תרופה אחת לזה – ממשיך בעל ה'שם משמואל' – והיא התורה! כשמשתמשים עם אותה שפה לדברי תורה, על ידי החיבור שלה לתורה, מתהפך הרע שבה לטוב, "וזוהי רפואת הלשון".
ובזה הוא מסביר שם למה רש"י מתרגם את כל המילים הקשות לשפה הצרפתית [-בלע"ז], וכי לא היה יכול רש"י הקדוש למצוא מילים מתאימות בלשון הקודש כדי להסביר את פסוקי התורה? אלא, "בכוונה עשה לטובת הכלל המדברים בלשון ההיא, שתהיה רפואה קצת ללשון ההיא". ומוסיף עוד, "כי יתכן שקודם שעשה רש"י ז"ל כך, היתה הלשון מושכת עוד יותר לרע"…
ויש לציין מה שמובא בספר י"ג אורות, שהרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זצוק"ל הקפיד מאוד להוציא בפה בעת לימוד רש"י גם את המילים בלע"ז הנזכרות בפירושו, ואמר שיש בהם את אותה הקדושה שיש ביתר דברי רש"י. וכששמע שאחד לומד רש"י ומשמיט תיבות אלה, היה מצווה לו לחזור על דברי רש"י ולכלול את המילים האלה בלימודו.
(גיליון 'מתיקות הדף היומי', משיעוריו של מגיד השיעור הרה"ג ר' אברהם ישעיה קובלסקי שליט"א)