השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן רס"א סעיף ב' [בחלקו השני]
- זמן הדלקת הנרות לשבת -
מה המקור לדין "תוספת שבת"? | מתי קבלת תוספת שבת לשיטת השו"ע? | מה יעץ המ"ב לאדם לנהוג כדי לצאת יד"ח כל השיטות? | כמה דקות מספיק לתוספת שבת? | קיבל ע"ע תוספת שבת בפלג המנחה, האם יצא יד"ח? | כיצד ינהג אדם שאינו יודע מתי שקיעת החמה? | באיזה אופן אין לאדם את ההיתר של בהשמ"ש?
סעיף זה עוסק בעניין של תוספת שבת ויו"ט, ומביא המ"ב, שמצות עשה מדאורייתא להוסיף מחול על הקודש בין בכניסת השבת ובין ביציאת השבת, והמקור הוא מהגמ', בר"ה ט. מהפסוק שנאמר לגבי יוה"כ "בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם", ויוה"כ הרי חל בי' לחודש, וא"כ מה זה מה שהתורה אומרת בתשעה לחודש? מכאן למדו חז"ל, שאמנם יוה"כ חל בעשרה, אבל צריך להתחיל להתענות בתשעה כדי להוסיף מחול על הקודש, ומתחיל בסוף התשעה וגומר באחד עשרה, דהיינו, מוסיפים מחול על הקודש בין בכניסת יוה"כ ובין ביציאתו, וכתוב "תשבתו שבתכם" ומכאן לומדים שבכל מקום שכתוב "שבות" יש מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש בין בכניסתו ובין ביציאתו.
שיטת השו"ע היא, שמהשקיעה אדם צריך לקבל על עצמו תוספת שבת, אדם צריך להוסיף מחול על הקודש מזמן שהוא ודאי חול להפוך אותו לקודש, אבל בהשמ"ש הוא בכל מקרה ספק שאדם מצווה לשבות בו ממלאכה, לכן שיטת השו"ע, שקבלת תוספת שבת היא מהשקיעה, שסבר השו"ע כשיטת ר"ת שהשקיעה האמיתית מגיעה ג' מילין ורבע מהשקיעה שאנחנו מכירים, שהרי ר"ת מקשה סתירה בין שתי סוגיות, מצד אחד כתוב שהשיעור שבין השקיעה עד צאה"כ הוא ד' מילין, דהיינו, אם שיעור הילוך מיל הוא 18נדק', א"כ ד' מילין זה 72 דק', ומצד שני יש גמ' שאומרת שהשיעור הוא ג' רבעי מיל, ואם אנחנו נוקטים שמיל זה הילוך של 18 דק', אז שיעור בהשמ"ש הוא 13 וחצי דק', א"כ סתירה, ומכח זה הגיע ר"ת למסקנה, שהשקיעה האמיתית היא ג' מילין ורביע אחרי השקיעה שאנחנו רואים, ונשאר ג' רבעי מיל לבהשמ"ש, וממילא אומר השו"ע, שאדם יקבל על עצמו תוספת שבת בשקיעה, ולשיטת הגאונים החולקים על ר"ת וסוברים, שמהשקיעה שלנו מתחיל בהשמ"ש, ממילא תוספת שבת יקבל לפני השקיעה, שהרי בשעת השקיעה כבר מתחיל בהשמ"ש ובלא"ה אסור משום ספק שבת, משא"כ לר"ת.
צריך להחמיר כשיטת הגר"א שמהשקיעה מתחיל בהשמ"ש, וממילא יקבל ע"ע תוספת שבת מלפני השקיעה, ואומר המ"ב, שמי שמקבל ע"ע 20 דק' לפני השקיעה יוצא יד"ח כל השיטות, כי יש שיטת היראים שסובר שבהשמ"ש זה לא אחרי השקיעה אלא לפני השקיעה, ואם אנחנו נוקטים ששיעור של בהשמ"ש שהוא ג' רבעי מיל זה 24 דק', א"כ ג' רבעי מיל הוא 18 דק', וב 20 דק', מקיימים ויוצאים גם את שיטת היראים, וגם אם אנחנו סוברים שמיל זה 24 דק', דהיינו שנשאר לתוספת שבת 2 דק', הנה מוכח מהמ"ב, ששיעור של תוספת שבת מספיק שיהיה 2 דק' בלבד.
הרמ"א מסיים ואומר, שאדם שקיבל ע"ע תוספת שבת בפלג המנחה לא יצא יד"ח, אלא אפשר מפלג המנחה, דהיינו, מנחה קטנה זה תשע וחצי שעות מתחילת היום, ופלג המנחה הוא שעה ורבע, חצי ממנחה קטנה, כי מנחה קטנה זה שעתיים וחצי. (דהיינו מתשע וחצי עד שתים עשרה)
הבה"ל עושה חשבון, שאם נאמר שהשיעור של היום מתחיל בעה"ש ונגמר בצאה"כ, א"כ זמן פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם צאה"כ, שזה סה"כ 3 דק' לפני זמן קבלת שבת של המחבר, שהרי השו"ע אומר שבזמן השקיעה זה זמן קבלת תוספת שבת שזה 72 דק' לפני צאה"כ, ופלג המנחה הוא 3 דק' קודם אם מחשבים מצאה"כ, יוצא שפלג המנחה הוא 72 דק' לפני השקיעה.
סעיף ג'
מי שלא יודע מתי שקיעת החמה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות, ואם זה יום המעונן ולא רואה היכן השמש נמצאת, ידליק בשעה שהתרנגולים יושבים על הקורה, ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולים, ידליק כשהעורבים יושבים מבעו"י.
סעיף ד'
למדנו בתחילת הסימן, שיש דברים שאסור לעשות בבהשמ"ש, דהיינו, אסור לעשר טבל, ולהטביל כלים, ולערב עירובי תחומין, אבל לעשר דמאי כי זה ספק, וכן לטמון חמין כי סתם קדירות רותחות בין השמשות ואין חשש שמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחנה, אבל כאן מבואר שאם קיבל ע"ע שבת, זה שבת גמורה ואין את ההיתר של בהשמ"ש, ומשעה שאנחנו אומרים מזמור שיר ליום השבת, קבלנו ע"ע שבת, ואסור בעשיית כל הדברים שאסורים בשבת עצמה