השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
אדם שעקר פירות בשבת עצמה מרה"י האם קונסים אותו? • מה הדין באופן שהושיט ידו עם הפירות לעבר כרמלית? • ומדוע אדם שגרר חפץ ד' אמות על הקרקע חייב? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שמ"ח סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בכדי להתחייב משום הוצאה מרשות לרשות, צריך לעשות את כל המלאכה בשלימות, לעקור את החפץ מרשות אחת, ולהניחו ברשות אחרת, ואם עקר ולא הניח, או הניח ולא עקר, אלא חבירו עקר, הוא פטור ואינו מתחייב מדאורייתא, אבל מדרבנן הדבר אסור גם כאשר עשה חלק מההוצאה, גזירה שמא יעשה את המלאכה בשלימות.
חז"ל קנסו אדם שעשה רק עקירה ללא הנחה, דהיינו, אדם שעמד ברה"י ועקר פירות, והושיט אותם לרה"ר, אע"פ שעדיין לא הניח ברה"ר, קנסו אותו חז"ל, שאם הדבר נעשה במזיד, הוא צריך לעמוד כך עם הפירות בידו עד מוצ"ש, ואסור לו להחזיר אותם אל החצר בה הוא עומד, אבל אם הדבר נעשה בשוגג, מותר לו להחזיר אותם אל החצר בה הוא עומד, ואסור לו להניח אותם בחצר אחרת, וגם בזה נחלקו, האם מה שאסור לו להניח את הפירות בחצר אחרת, זה רק כאשר כוונתו הייתה להניח את הפירות באותה חצר, וכדי שלא תיעשה מחשבתו, חז"ל אמרו שיכול להחזיר את היד עם הפירות אל החצר בה הוא עומד ולא לחצר אחרת, כי זאת הייתה מטרתו להניח את הפירות באותה חצר, או דילמא, גם כאשר הוא רוצה להניח את הפירות ברה"ר, אסרו עליו להניח אותם בחצר אחרת, אלא רק להשיב בחזרה את ידו עם הפירות אל החצר בה הוא עומד.
כל מה שצריך לעמוד עם הפירות עד שחשיכה, זה רק כאשר עקר את הפירות מבעו"י, דהיינו, שעקר ביום שישי אחה"צ ביום חול, אבל אם בשבת עצמה הוציא את הפירות מרה"י והושיט לרה"ר, אם נקנוס אותו שיצטרך לעמוד כך, יש חשש שמא יניח את הפירות ברה"ר, ואז יעבור על הוצאה מושלמת, עקירה והנחה, וחז"ל קנסו אותו רק במקום שלא הייתה עקירה, וכגון שעקר את ידו עם הפירות ביום שישי אחה"צ, ותוך כדי כך שידו מושטת אל עבר רה"ר נכנסה שבת, חז"ל קנסו אותו, שאסור לו להחזיר את ידו עם הפירות בחזרה אל רה"י, מכיוון שהוא לא נזהר שלא להניח חפץ ברה"ר בשבת.
מה שקנסו אותו שלא יחזיר את ידו חזרה אל החצר בה הוא עומד, זה רק כאשר היה כאן חשש להיכשל באיסור דאורייתא של הוצאה מרשות לרשות, וכגון שהושיט את ידו עם הפירות לרה"ר, אבל אם הושיט ידו עם הפירות לעבר כרמלית, שבכל מקרה לא היה עובר איסור דאורייתא, בזה חז"ל לא קנסו, ומותר לו להחזיר בחזרה את הפירות לחצר בה הוא עומד, ומוסיף המ"ב, שדווקא לאותה חצר מותר לו להחזיר, אבל לא לחצר אחרת, וכדי שלא ירוויח מזה שפינה את חפציו מהחצר, והגר"א מחמיר ואומר, שלכרמלית יש דין כמו רה"ר.
אדם שעקר חפץ, ובשעת העקירה לא חשב להוציא את החפץ לרה"ר, ונמלך בדעתו והוציא את החפץ, מדאורייתא פטור, כיוון שאין כאן עקירה.
אדם שיש לו קנה ארוך, והגביה חלק אחד, ואח"כ הגביה את החלק השני והעבירו מרשות לרשות, פטור, כיוון שלא הגביה את כל הקנה, שהרי באותה שעה שהגביה קצה אחד, הקצה השני נשאר בארץ, ואם משך את החפץ וגרר אותו על הארץ מתחילת ד' אמות לסוף ד' אמות, חייב, שהרי יש כאן עקירה והנחה.