מדוע בליל הסדר אומר קידוש רק בחשיכה והרי בשאר שבתות השנה מקדש אפילו מבעוד יום? • האם יוצא יד"ח בהסיבה על ברכי חבירו? • על איזה צד מסב מי שהוא איטר יד? • ומה דין אשה בהסיבה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ב סעיף א' – ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, יכין אדם את שולחן ליל הסדר מבעוד יום, כדי שיוכל להתחיל לאכול מיד כשתחשך, ואומר המ"ב, לאו דווקא להתחיל לאכול מיד כשתחשך, אלא הכוונה, שיהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שיוכל להתחיל את הסדר מיד כשתחשך, ללא שיצטרך להשתהות, ואפילו הוא בביהמ"ד ועסוק בלימוד תורה, וכן אם עסוק בתפילה, ימהר ויקרא ק"ש ויתפלל, כדי להתחיל את הסדר מוקדם ולהזדרז לאכול, כדי שהתינוקות לא יישנו, והעניין בזה הוא, כדי שישאלו 'מה נשתנה', וישיב להם, ובזה מקיים מצות 'והגדת לבנך', וכיוון שהתינוקות יודעים שהדבר לא יקח הרבה זמן, הם לא יישנו, ויקיים המצוה כנ"ל.
אע"פ שצריך להזדרז, לא יאמר קידוש עד שתחשך, ואפילו בבין השמשות לא יקדש, ואע"פ שבשאר שבתות וי"ט אפשר לקדש כבר מבעו"י, שונה הדבר בליל הסדר, כיוון שהקידוש צריך להיות בזמן שראוי לאכילת מצה, והרי אכילת מצה בלילה, וכמו שכתוב 'על מצות ומרורים יאכלוהו', (את הקרבן פסח) וכשם שקרבן פסח קרב ונאכל דווקא בלילה, כך המצה צריכה להיאכל דווקא בלילה, והקידוש הוקש למצה, ועוד, שהרי הקידוש הוא אחד מד' כוסות, וד' כוסות נגררים אחרי המצות והמרור וההגדה, וכשם שמצה מרור והגדה, בלילה, כך ד' כוסות שאחד מהם זה הקידוש, הוא דווקא בלילה.
צריך לסדר את שולחן ליל הסדר בכלים נאים כפי כוחו, ואומר המ"ב, אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכך זכר לחורבן, ליל הסדר שאני, כי יש מצוה להראות דרך חרות, ומביא המ"ב בשם המהרי"ל, שהיו בידו משכונות של נכרים כלים נאים, והוא לא היה משתמש בהם במשך השנה, אלא רק בליל הסדר היה מניחם על השולחן.
יכין מקום מושבו כדי שיישב בהסיבה דרך חירות, ואפילו עני שאין לו כרים, יסב על הספסל, והסיבה היא כשראשו מוטה לצד שמאל על המיטה או על הספסל, וכרים מתחת ראשו אצל השולחן, ואם יושב על הקרקע, גם מסב על צד שמאל, ואם מסב על ברכי חבירו, זו הסיבה ע"פ הדחק, אבל לא יסב על ברכי עצמו, כיוון שנראה כדואג ואין זו הסיבה כלל.
כשהוא מסב, לא יטה על גבו או על פניו, כיוון שאין זה נחשב דרך חרות, ולא יסב על יד ימין, ומביא המ"ב בזה ב' טעמים, א. כיוון שביד ימין צריך לאכול. ב. שמא יקדים קנה לוושט, שהרי הוושט היא בצד ימין, וכשמטה ראשו לצד ימין, נפתח הכובע שע"פ הקנה מאליו, ויש חשש שיכנס שם האוכל, ויבוא לידי סכנה.
גם איטר מסב על צד שמאל, וזה מסתדר רק לפי הטעם השני, אבל לפי הטעם הראשון שמסב על צד שמאל כיוון שצריך את היד הימין כדי לאכול, ממילא איטר שאוכל ביד שמאל, יסב על צד ימין, ואומר המ"ב, בכ"ז הטעם השני עדיף משום סכנה שמא יקדים קנה לוושט, ולכן לא יסב על צד ימין דחמירא סכנתא מאיסורא.
אומר השו"ע, אשה אינה צריכה הסיבה, והטעם אומר המ"ב, כיוון שאין דרכה של אשה להסב בשום פעם, אא"כ היא חשובה, ואומר הרמ"א, שכל הנשים שלנו נקראות חשובות, אבל לא נהגו להסב, כיוון שסמכו על דברי ראבי"ה שכתב, שבזמן הזה אין להסב, ולשיטתו גם גברים לא יסבו, אבל אנחנו לא סומכים על דברי ראבי"ה, אלא אנחנו מסבים, אבל נשים שמעיקר הדין אינן צריכות להסב אא"כ מדובר באשה חשובה, ונשים שלנו אע"פ שהם חשובות, סמכו עצמם על דברי ראבי"ה שהיום בכלל לא צריך להסב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א