השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה הטעם שמועיל עירובי תחומין להקנות לאדם אלפיים אמה נוספים? • מדוע ראה הרמ"א צורך להדגיש שעירובי תחומין הוא לכתחילה? • עיר המובלעת בתוך האלפיים אמה אם יש לו תשלומין לאלפיים אמה שלו? • ובאיזה אופן אדם מפסיד את היתר ההליכה שלו בכל העיר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים ת"ח סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
לכל אדם מותר ללכת בשבת אלפים אמה, ויש אפשרות שאדם יכול להגביל את המרחק שבו הוא יכול ללכת בשבת, ע"י שהוא מניח עירובי תחומין בסוף האלפיים אמה, ועל ידיהם הוא מקבל אלפיים אמה נוספים, ואיך מועילים העירובי תחומין להקנות לו אלפיים אמה נוספים? מבואר, שבין אם שבת בשדה ובין אם שבת בעיר, כיוון שמניח בסוף האלפיים אמה במקום שביתתו מזון שתי סעודות, ע"י מזון שתי סעודות, נחשב הדבר כמו שהוא דר בסוף התחום, וממילא הוא מקבל ממקום הדיורים שלו אלפיים אמה.
שיטת השו"ע, שהעירובי תחומין, מצד אחד הם מקילים עליו שיש לו אלפיים אמה נוספים ממקום הנחת העירובי תחומין והלאה, אבל הם גם מחמירים עליו, כי אם אנחנו אוחזים שהוא באמת קנה שביתה, ומקום הדיורים שלו הם במקום שבו הוא הניח את עירובי התחומין, יוצא א"כ, שמשם מודדים לו אלפיים אמה לכל רוח, אז הוא לא יכול לחזור אחורה לביתו, אא"כ ביתו נמצא תוך אלפיים אמה מהמקום בו הוא הניח את עירובי התחומין.
המ"ב מסביר, שלשונו של השו"ע בהמשך הדברים, משמע לשון דיעבד, ולא אומר השו"ע שמותר להניח, ולכן הרמ"א ראה צורך להדגיש, שזה גם לכתחילה, ומותר לאדם להניח עירובי תחומין, כדי שיוכל ללכת אלפיים אמה נוספים, ע"י שהוא קונה שם את שביתתו במקום בו הוא הניח את עירובי התחומין.
אדם שיצא מהעיר בער"ש, וקודם שנכנסה השבת, הניח מזון שתי סעודות בסוף העיר (אדם יכול להניח גם קודם סוף העיר, אבל חבל לו שיפסיד אמות עי"ז, ולכן רצוי שיניח את הע"ת בסוף אלפיים אמה מהעיר) וקבע שביתתו שם, דהיינו, שהניח את המזון של שתי הסעודות לצורך קניית שביתה, אע"פ שחזר לישון בביתו, ועירובי התחומין רחוקים מהבית שלו יותר מאלפיים אמה, אבל מכיוון שהם בסוף אלפיים אמה מסוף העיר, קנו לו שביתה, והוי כמו ששבת שם, ויש לו משם אלפיים אמה נוספים, ואם הניח את הע"ת אחרי אלפיים אמה מהעיר, לא קנה שם שביתה, שהרי בבין השמשות לא היה יכול להגיע לשם, ואיך יקנה שם שביתה, ומה שנקרא הדבר 'עירובי תחומין', הוא מכיוון שיש תחום שהוא יכול ללכת בו, והוא מערב אותו בתחום נוסף, ולכן נקרא הדבר עירובי תחומין.
יוצא גם חומרא מהדבר, שהרי אם אתה מתייחס אליו כמו שהוא קנה שביתה במרחק אלפיים אמה מהעיר, יוצא מזה חומרא, שהרי אם רוצה לחזור חזרה לעיר, אינו יכול להתרחק עד אלפיים אמה מהמקום בו הוא הניח את עירובי התחומין, ומוסיף המ"ב, שגם לפני שהוא יצא ללכת לכיוון עירובי התחומין, כבר בכניסת השבת אסור לו להתרחק יותר מהעירובי תחומין אלפיים אמה לכיוון העיר, כי הוא קנה שם שביתה, ולכן הוא מוגבל באלפיים אמה בלבד לכל רוח ולא יותר, ואפילו שהאלפיים אמה נכנסים לתוך העיר.
אם העיר מובלעת בתוך האלפיים אמה, העיר נחשבת כד' אמות, והוא מקבל מחוץ לעיר את התשלום לאלפיים אמה, כגון, שיש לו בית בתוך העיר, והניח את העירוב במרחק אלף אמה לכיוון מזרח, א"כ, מהעירוב למזרח יש לו אלפיים אמה, והולך למערב אלפיים אמה, אלף שמהתחום ועד הבית, ואלף מביתו בתוך העיר, ולא הולך בעיר יותר מהאלף, דהיינו, במקום שבו האלפיים אמה כלים, שם הוא צריך להפסיק ואסור לו ללכת יותר, ואם האלפיים כלים בסוף העיר, דהיינו, העיר מובלע בתוך האלפיים שלו, העיר כולה נחשבת כד' אמות, והוא משלים מחוץ לעיר, עוד 996 אמות, שהרי אלף מהעירוב תחומין ועד העיר, ועוד ד' אמות העיר עצמה, נמצא שיש לו עוד 996 אמות שיכול ללכת לכיוון הנגדי, דהיינו למערב.
אם הניח עירוב בריחוק אלפיים אמה מביתו שבעיר, הפסיד את כל העיר, שהרי יכול ללכת רק עד ביתו ולא יותר, ובמקום שבו הסתיימו האלפיים אמה, שם הוא מפסיק, אא"כ העיר מובלעת בתחומו, שאז העיר כד' אמות, ואז הוא יכול להשלים את האלפיים גם מחוץ לעיר.