אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני (אבות א יד)
בכל שנותיו לא נתרצה הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל להטריח אחרים בעבורו. אפילו מבני ביתו לא ביקש מאומה, וכל צרכי הבית התנהלו על ידו בלבד. גם עניינים שטרחתם מרובה והיה קשה לו לעשותם בעצמו, נזהר מלבקש מאחרים. גם כשנצרך לנסוע לחוץ לארץ לטיפול רפואי, לא הסכים שבניו יתבטלו מתלמודם ושיעוריהם וייסעו עמו.
למרות גילו המופלג השתדל להסתדר בלא להטריח את זולתו, אפילו לא את בני משפחתו הקרובה. גם כאשר הציעו את עצמם, או כשאחד מנכדיו הציע את עצמו לישון עמו בביתו – סרב. רק בשנתו האחרונה הסכים שבתו וחתנו יבואו להתגורר בביתו ולסייע לו, ואמר אז לאחד מתלמידיו: "בעבורי זאת תזכורת להתכונן לעולם הנצח".
אחד מתלמידיו הקרובים אליו ביותר בא בברית הנישואין, ור' מרדכי, שהכיר את סב החתן מימי לימודם בקעלם, ערך לו סעודת שבע ברכות במוצאי שבת. על אף שכבר עבר את הגבורות, נטל ר' מרדכי על עצמו את ארגון כל הסעודה עד לפרט האחרון מבלי שאף אחד מבני משפחתו ידע על כך.
ביום שישי נודע הדבר לבנו בדרך מקרה, ומיד התקשר לאביו והציע לבוא ולסייע. אמר לו ר' מרדכי: "אינני רוצה להטריח אף אחד, רק ביקשתי מאחד השכנים אם יוכל להכניס ספסל מבית הכנסת". לאחר בקשות חוזרות ונשנות הסכים שאחד הנכדים יבוא לעזור, ולא בגלל הטורח אלא משום ש"לא מתאים שהמוזמנים ישבו לסעודה ואני אעמוד במטבח לסדר".
פעם אחת נתגלה טפח בהבנת הנהגתו. אחד מתושבי גבעת שאול ניגש אליו וביקש לעזור לו לשאת את סליו עד לביתו. ר' מרדכי סרב לקבל את עזרתו, וטענתו בפיו: "אתה ממש מקלקל אותי! היום יש בידך לסייע לי, ואפשר שכך יהיה גם מחר ומחרתיים, אבל יתכן ויגיע יום שבו שוב לא תוכל לבוא ולעזור לי, ואני, מתוך שכבר התרגלתי להיעזר באחרים לא אוכל להסתדר בעצמי ואצטרך לבקש מאדם אחר שיסייע בידי, וזהו ממש קלקול בעבורי".
וכדרכו ללמוד לקח מכל מאורע גשמי, הוסיף ר' מרדכי ואמר: "דע לך, שכך צריכה להיות ההנהגה גם ברוחניות. 'כל אשר בכוחך לעשות עשה' [-ע"פ קהלת ט י; והשווה שמואל א' י ז ובביאור המלבי"ם שם: "עשה לך אשר תמצא ידך – אז לא תסמוך על עזר אחרים רק על עזר האלקי אשר ילוה אליך, על דרך 'אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני'".] כל אדם צריך לעבוד לבד עם עצמו, ואין לו להיות תלוי באחרים".
גם לא הסכים שאחרים יבצעו תיקונים בביתו במקומו. באחת הפעמים נימק את סירובו על פי מעשה שסיפר על ה'חפץ חיים': "ראינו אותו עולה על העגלה קודם שנעצרה לחלוטין, ואמר ה'חפץ חיים': 'אמנם אני בן ישיבה, אבל אינני בטלן'… למדנו מכאן שכל בן תורה צריך לדעת לבצע את עבודות הבית בעצמו, שלא יחשבוהו בטלן"…
(ספר 'יחיד ודורו')