הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
הטעם שאין מברכים 'שהחיינו' על קידושי אישה
משום שאין מברכים ברכת הזמן, רק על מצווה שמיד נגמרת מלאכתה ונשלמת המצווה כגון תקיעת שופר, משא"כ קידושי אשה, שעיקר מצוות "פרו ורבו" אינה נגמרת מיד, אלא אח"כ כשנולד בן ובת.
מחילת עוונות
תני "חתן נשיא וגולה מכפרת", חתן דכתיב (בראשית כ"ח, ט') "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל", וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עוונותיו (ירושלמי ביכורים ג ג).
הטעם למחילת עונות: משום שהוא בריה חדשה, דעד עתה היה חצי גוף וכשהוא נושא אשה הווי גוף שלם (גור אריה פרשת בראשית).
טעם אחר: שלושה שותפים לו לאדם, הקב"ה אביו ואמו, הרי בשעה שאדם נושא אשה נהיה שותף לקב"ה וע"כ שפיר מוחלים לו עוונותיו משום כבוד המקום (בישורון מלך).
צום ביום החתונה
נוהגים שהחתן והכלה צמים ביום החופה. יש נוהגים שרק החתן צם, ואצל עדות המזרח יש הנוהגים שאף החתן אינו צם.
הרמ"א כתב מפני שהוא יום שנמחלים להם עוונותיהם (הגהת רמ”א באה"ע סימן ס"א) ומטעם זה סגי עד צאת הכוכבים.
טעם אחר: מובא בתשובת מהר"ם מינץ (סימן קט) כדי שלא יהיה שיכור בשעת מעשה הקידושין.
טעם אחר: משום שמצווה זו חביבה עליהם, וכדרך חסידים הראשונים שהיו מתענים לפני מצווה חביבה עליהם, כגון לולב ושאר דברים, גם החתן צם לפני מצווה חביבה זו (מטה משה פרק ראשון בהכנסת כלה אות ב בשם הרוקח סימן שנג).
טעם אחר: על פי הפסוק "לא אוכל לדבר עד אם דיברתי", הרי אליעזר שקידש את רבקה בשליחות יצחק לא אכל עד שקידש, גם החתן לא אוכל עד שיקדש.
טעם אחר: משום דליתא כתובה דלייתה ביה תיגרא [אין חופה ללא מחלוקת], לכן מתענה שבזכות זה תתבטל התיגרא (שד"ח מערכת חתן וכלה בשם מהר"י מברונא).
טעם אחר: הצום הוא משום אבילות על ירושלים לקיים מה שנאמר (תהילים קל"ז, ו') "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (ערוגת הבושם ח"ד עמוד 44 בשם ר' אפרים מבונא).
טעם אחר: דאיתא בירושלמי ר"ה (פרק א הלכה ג) "מלך נידון בכל יום", והיות שחתן דומה למלך הרי דנים אותו כמלך, ולגביו יום החופה הוא כיום כיפור ולכן מתענה (שו"ת מהר"י ברונא סימן צג).
טעם אחר: כמו שהתענו ישראל קודם מתן תורה, כך גם החתן שביום זה זוכה לתורה כידוע (מטעמים חתן וכלה סח).
נהגו שהחתן לובש קיטל [בגד לבן] בחופה
הטעם: הואיל וביום החתונה מוחלים לו על כל עונותיו, וכביום הכיפורים שלובשים בגדי לבן ע"ש שנאמר (ישעיהו א', י"ח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (מטה משה פרק ראשון בהכנסת כלה ב).
טעם אחר: משום שבגד זה רומז לחירות, כמו שלובשים אותו בליל פסח, ומרמז שהחתן נעשה עתה בן חורין מחטאיו (מטעמים קג).
טעם אחר: כיון שהקיטל הוא בגד של מתים, לסימן ברכה שלא יתפרד הזוג כל ימי חייהם, ורק המוות יפריד ביניהם (שו"ת נהרי אפרסמון).
נהגו להלביש החתן את הקיטל, והטעם: להזכיר לו יום המיתה, שגם כן מלבישים לו לבנים דכתיב: "כל ימיך תתעץ לבן" וכו' ועל ידי כך יתעורר עוד ביתר שאת לשוב בתשובה שלימה (יעב"ץ).
טעם אחר: חתן דומה למלך, וכמו שמכבדים את המלך ומלבישים אותו, כך מלבישים את החתן והוא סימן גדלות (יעב"ץ, מטעמים חתן וכלה אות קלו).
הינומא
נהגו לכסות פניה של הכלה, והטעם: על פי הפסוק "ותיקח הצעיף ותתכס" (מהרי"ל עמוד תסו), וי"א מפסוק זה (רות ג', ט') "ופרשת כנפך על אמתך" (מטעמים).
טעם אחר: משום שנפסק בשו"ע (אה"ע סימן סה ב) שאסור להסתכל בכלה, ומאידך מוסיף הרמ"א שמותר להסתכל על תכשיטיה, לכן מכסים את פניה בהינומא (לקוטי מהרי"ח ח"ג דף קל).
טעם אחר: ההינומא רומזת לכסות שמכסה הבעל את אשתו מעיני האנשים, שמכאן ואילך היא אשת איש וההסתכלות בה אסורה (כתו"ק בראשית כ טז).
החופה
טעם שהחתן מקדש את הכלה תחת החופה, משום שהקידושין הראשונים שהתקדשו ישראל לאביהם שבשמים בעת מתן תורה היה תחת ההר (רוקח שנג, מטעמים ערך חתן וכלה אות סא).
נהגו לעשות החופה מתחת כיפת השמים
והטעם: לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים, וכמו שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו, ה'): "הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך" (רמ"א אבהע"ז סימן סא א).
טעם אחר: לפי שבעריכת החופה מחוץ לבית יש משום פרסום השמחה, כמאמר הכתוב (ירמיה ל"ג): "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם", ו'חוצות' הוא תחת כיפת השמים (שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סימן לח).
טעם אחר: מפני שבתוך הבית המקום צר, ומתערבים אנשים ונשים ועלולים לבוא לידי מכשול. טעם אחר: משום שהחופה אם אינה ברשותו של החתן אינו קונה, ולכן עושים בחוץ ברה"ר שגם לחתן יש חלק בו (שו"ת שאילת יצחק סימן ס).
נהגו שמוליכים החתן והכלה אחד מצד זה ואחד מצד שני
והטעם: על פי המדרש על הפסוק (בראשית ב', כ"ב): "ויביאה אל האדם", מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון, ובב"ר (פרשה ז' ח יג) אמרו מיכאל וגבריאל היו שושבינים של אדם הראשון (מ"מ ב).
נהגו להוליך לחופה עם אבוקות ביד
הטעם: לסימן ומזל הצלחה שאבוקה מסמלת שמחה.
טעם אחר: מנהגי חתן וכלה נלמדים ממעמד מתן תורה, בו ה' התגלה "כחתן זה שיוצא לקראת כלה" (מכילתא פ"ג). ובמתן תורה נאמר (שמות כ', י"ח) "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים" (תשב"ץ סימן תסז עמוד מד).
[הטעם שאנו לומדים דברי רבים ממנהגי חופת חתן וכלה ממתן תורה, כי שם הראה את עצמו כביכול כחתן הקב"ה לפני כלה] (תשב"ץ סימן תסז).
נהגו להחזיק שני נרות
והטעם כי כידוע לאיש יש רמ"ח איברים ולאשה רנ"ב (בכורות מה, א), ביחד הם ת"ק בגימטריא ב' פעמים 'נר', לכן נושאין שתי נרות לפניהם לרמוז לזיווג איש ואשה, ועוד ב' פעמים 'נר' בגימטריא כמנין "פרו ורבו", שהוא סימן שיהיו פרים ורבים (מטה משה הכנסת כלה ב).