פסחים מו
מדוע נגרר הסטייפלער בשארית כוחותיו ללדרמן אל אברך שישן בעזרת נשים?
הואיל ומיקלעי ליה אורחים
המשפיע החסידי הרה"ג רבי שמואל אריה רוזנבוים מעורר שאלה "אם נחשוב קצת על התיאור של התורה בהכנסת אורחים של אברהם אבינו, חייבים אנו להתייחס לפליאה עצומה שמתעוררת מאליה. אברהם אבינו אירח בשנות חייו רבבות בני אדם. אולי אפילו מאות אלפים. ביתו היה פתוח לרווחה לכל עובר דרך. איפה כל זה מוזכר בתורה? במילה אחת בודדת, וגם היא בדרך רמז: "ויטע אברהם אשל בבאר שבע", וחז"ל דורשים ש'אשל' זה ראשי תיבות של אכילה, שתיה לינה. מכאן אנחנו למדים שהוא עסק בהכנסת אורחים.
והנה בפרשת וירא אנחנו מקבלים תיאור מלא של האירוע בו מארח אברהם אבינו שלושה מלאכים. הוא בעצם לא קיים פה שום מצווה. הם לא היו אנשים, הם לא היו רעבים, הם לא אכלו את מה שהוא הגיש בפניהם ולא היו זקוקים לעץ שיגן עליהם מפני השמש הקופחת שבאותו היום הוציאה הקב"ה מנרתיקה.
ופתאום, דווקא במקום שבו לא זכה אברהם לקיים את המצווה, אנחנו מקבלים תיאור מפורט, עם התפריט המלא, אילו מאכלים הוגשו בפניהם, מה ביקש אברהם להכין אבל בסופו של דבר לא יכול היה להגיש להם, כמות המים שניתנה להם ועוד ועוד.
הייתכן?
תקופת חיים שלמה מוזכרת ברמיזה קלה, ומעשה אחד שבו לא הצליח אברהם אבינו לקיים את המצווה החשובה הוא זה שמוזכר באריכות גדולה ובפירוט מלא?
התשובה היא שזה גופא באה התורה ללמד אותנו, את מידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו דווקא במקום שבו הוא לא קיים את המצווה. למה? כדי שנדע עד כמה חשוב הרצון. הוא רצה, התאמץ, רץ לקראתם למרות שהיה שרוי בכאבים, הוא עשה כל מאמץ, שחט שלושה פרים ו… לא קיים שום מצווה. אבל הוא לימד אותנו פרק חשוב ביחס לקיום המצוות כולן. כשאדם רוצה, מתאמץ וחותר להגיע למטרה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה!
(דרשו)
בוקר אחד, בשנותיו האחרונות של סבא, נכנס לחדרו תלמידו רבי אברהם הורביץ, והנה הוא רואה מחזה חריג ביותר: ליד שולחנו של סבא יושב אברך צעיר וסועד את לבו, וסבא עומד עליו לשרתו…
רבי אברהם תמה מאוד למראה עיניו ופתח בשיחה עם אותו אברך. נתברר לו כי אמש הגיע הלה מירושלים כדי ליטול עצה ותושייה. הוא היה אחרון בתור, ובהגיע חצות לילה הודיעו לו שלא יוכל להיכנס כי הרב נרדם. התחבורה לירושלים כבר פסקה בשעה זו, והאברך הבין כי ייאלץ לעשות את הלילה בבני ברק. הוא בירר אצל דודתי, שהתגוררה בדירה הסמוכה לסבא, על מקומות לינה בעיר, ומאחר שנבצר הימנה לסייע בידו (לארחו בביתה לא היה ביכולתה בגלל איסור ייחוד), הציעה לו ללכת לבית הכנסת 'לדרמן'.
בשעה מאוחרת יותר, כשהתעורר סבא משנתו, סיפרה לו דודתי לפי תומה על האברך שנותר ללא מקום לינה. באין אומר ודברים קם סבא ויצא מן הבית לעבר 'לדרמן'. יש לזכור כי באותן שנים כבר לא ראה סבא היטב ואף היה כבד שמיעה. גם ההליכה קשתה עליו ביותר- את הדרך הקצרה מביתו לבית הכנסת 'לדרמן' היה עושה במשך זמן ארוך, כשמפעם לפעם הוא מתיישב על הספסלים שהוצבו למענו לאורך הרחוב. באותו יום לא חש סבא בטוב, ולמרות כל זאת הוא מיהר ל'לדרמן' והגיע לשם תוך זמן קצר, מבלי לעצור למנוחה.
את הדרך חזרה כבר עשה סבא הסטייפלר בלוויית אותו אברך, בקצב ההליכה הרגיל שלו: הוא התהלך לאטו, עקב בצד אגודל, מתנשם ומתנשף… סבא הכניסו לביתו, הציע לו את המיטה, ובבוקר הגיש לו ארוחת בוקר, שאלו למטרת בואו, בירכו ושלחו לביתו…
(המעשה עשה לו כנפיים תוך זמן קצר מאחר שהוא היה נשמע דמיוני לפי מצבו הבריאותי של סבא באותו זמן, עד כדי כך שהעיתון 'תמורה', שהופיע אז, פרסם את הידיעה בהבלטה. מישהו סיפר על כך לסבא, והוא השתומם: "יהודי מקיים מצוות הכנסת אורחים, וכותבים על כך בעיתון, מחר יכתבו עלי שהנחתי תפילין"…
(בית אמי)