יום חמישי ט' באב תש"פ
מדוע נאסר העיסוק במסחר בשבת וביום טוב?
חכמינו ז"ל אסרו את המקח והממכר בשבת וביום טוב. וכתבו ראשונים, שטעם האיסור הוא מפני החשש שמתוך העיסוק בהם יבואו לכתיבת שטר מכירה, ויעברו על איסור מלאכת 'הכותב'.
ויש מהראשונים שכתבו כי האיסור נלמד מהכתוב בספר ישעיהו על אודות יום השבת: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר", ודרשו חכמים: "ממצוא חפצך – חפציך אסורין... ודבֵּר דבר – שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול".
וכתבו עוד, שניתן ללמוד על קיומו של איסור זה גם מתוכחתו של נחמיה בן חכליה על העיסוק במסחר ביום השבת: "מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת... וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".
[שו"ע תק, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו 1 ו־7]
כיצד ניתן לרכוש מצרכים בשבת וביום טוב?
הנזקק בשבת או ביום טוב למצרך מסוים, לצורך היום, רשאי לפנות לאדם המוכר מצרך זה – בין ישראל ובין גוי – ולקבל ממנו את המצרך, על דעת שישלם לו לאחר השבת או החג. היתר זה הוא בתנאי שלא יזכירוּ את סך עלות הקניה, ואת דבר פרעון התשלום בימות החול.
ובמצרך הנמכר לפי יחידות, במחירים קבועים, ולא לפי משקל וכדומה – לדעת הרמ"א, מותר להזכיר את סכום הקנייה, משום שבמצרך כזה הזכרת סכום הקנייה לא נועדה לקבוע את סך התשלום שישולם לאחר השבת, אלא היא באה כסימן לכמות שנלקחה; ולדעת השולחן ערוך, אף במצרך כזה אסור להזכיר את סכום הקנייה, וראוי אף לבני אשכנז להחמיר בדבר.
[שו"ע תק, א, ומשנ"ב ז; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
האם מותר לטלטל 'מוקצה' ביום טוב לצורך 'אוכל נפש'?
'מוקצה מחמת חסרון כיס', הוא חפץ שמקפידים שלא להשתמש בו כי אם למטרה מסוימת, האסורה בשבת, וכגון סכין של שחיטה. אולם, כלי המיועד לפעולה המותרת בשבת, וכגון גביע זהב – למרות שמקפידים שלא להשתמש בו לשימוש אחר מלבד שתיית יין במועדים מסוימים – מותר בטלטול. ויש שכתב, כי בדומה לכך – מותר לטלטל ביום טוב סכין של שחיטה, כיון שביום טוב מותר לשחוט לצורך 'אוכל נפש', (וראה במקורות).
ושימוש במוקצה מחמת חסרון כיס ביום טוב לצורך אוכל נפש – נחלקו הפוסקים אם הוא מותר; אך שימוש במוקצה 'מחמת גופו' – לכל הדעות אסור אף לצורך אוכל נפש.
[שו"ע תצט, ה, משנ"ב יט, וביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 19-20]