האם מותר לשפוך לרשות הרבים את המים שבהם לשו את העיסה? • מתי צריך לנקות את הכלים שבהם לשים ואופים את המצות? • ומה יותר טוב, הדחת הכלים או גירוד הבצק מהם? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ט סעיף ג' – סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
אם האשה הלשה את הבצק, היא גם זאת שמרטיבה את העיסה במים, לא תרטיב את העיסה באותם מים שבהם היא מצננת את ידיה, כיוון שאותם מים מתחממים, ומחמיצים את העיסה, אלא יהיה לה כלי אחר מיוחד, שהוא מלא מים לצורך הרטבת העיסה, ואמנם האשה שלשה צריכה לצנן את ידיה, אבל אם המשיכה ללוש ולא ציננה את ידיה, בדיעבד העיסה מותרת, וכן אם הרטיבה את העיסה באותם מים שבהם ציננה את ידיה, בדיעבד העיסה מותרת.
המ"ב מביא, שצינון הידיים נעשה מכיוון שהידים מתחממות מרוב העסק, והם מחממות את העיסה, ולכן צריך לצנן את הידיים שלשים בהם, ולכן לא תרטיב את העיסה באותם מים, אבל במדינות אלו נוהגים, שלא להרטיב את המצות במים, ויש פוסקים שסוברים, שא"צ בכלל לצנן את הידיים בשעת לישה אפילו לכתחילה, ולא הצריכו לצנן את הידיים לכתחילה, אלא אם אותה אשה שלשה היא גם אופה, וכיוון שהיא גם אופה, הידיים שלה מתחממות מחום האפייה, ואז היא צריכה לצנן את ידיה, אבל בסתם אשה שלשה, לא הצריכו לצנן את ידיה, וכל זה בסתם, אבל אם היא מרגישה שהתחממו ידיה, לכ"ע צריכה לצנן את ידיה, ואפילו בסתם טוב לכתחילה להחמיר, שכן הוא דעת כמה ראשונים.
אם לש לאחר זמן איסור חמץ, המים שבהם ציננה את ידיה או שהרטיבה בהם את העיסה, וכן שאר המים שרוחצים בהם את העריבה, ישפכם רק במקום מדרון, שאם הוא לא ישפוך אותם במקום מדרון, הם יתקבצו במקום אחד, ויחמיצו.
ומביא המ"ב שני נידונים:
א. האם הדין שנאמר כאן שישפוך את המים במקום מדרון, זה רק כאשר הוא שופך אותם בחצרו, שאז אם הם יחמיצו, הם נמצאים ברשותו, אבל אם הוא שופך אותם ברה"ר, הוא יכול לשפוך אותם גם שלא במקום מדרון, כי בכל מקרה הם לא ברשותו, או שלא, וגם כאשר הוא שופך אותם ברה"ר, צריך לשפוך אותם במקום מדרון, כדי שהם לא יחמיצו.
ב. האם זה דווקא כאשר הוא לש לאחר זמן איסורו, או אפילו כאשר הוא לש קודם זמן איסורו.
לשפוך את המים ברה"ר מותר בכל עניין, כי מה אכפת לנו שיחמיצו אח"כ, שהרי הוא כבר הפקירם, וי"א שאפילו ברה"ר אין נכון לכתחילה לשפוך את המים שלא במקום מדרון, שכיוון שזה בזמן איסור חמץ, יש לו לדקדק בפירורי בצקו שלא יבואו לידי חימוץ.
אומר הרמ"א, הכלים שאופים בעזרתם את המצות, והסכין שחותכים בו את העיסה, וכן המרדה, יגרר אותם תמיד בשעת העשייה, דהיינו, בין כל עיסה ועיסה, כדי שלא ישאר שם פירורי בצק, ולאחר עשייה, דהיינו, אחרי שנאפה מהפסק אחד, יניחם וינגבם היטב לחזור ולתקן בה פעם שנייה, והדחה עדיפה מגירור, כי א"א לנקות היטב ע"י גירור, והמחמיר יגרר ואח"כ ידיח.
אומר המ"ב, מנהגנו כהיום, שהאשה שלשה רוחצת את ידיה, וכן את הכלים שלשים בו לאחר שעשו בו ב' או ג' עיסות, עד שלא יהיה מתחילת הלישה יותר משיעור מיל, אלא לפני כן ירחוץ הכל, וכן המגלגלים ישגיחו אם מודבק בידיהם עיסה, וירחצו ידיהם גם כן משיעור לשיעור מיל, וכן ישגיחו על העצים המגלגלים, שיהיו נקיים, ויחליפו אותם, או שיגררו מהם את החמץ בזמן הנ"ל, וכן יחליפו הסדינים שמכסים בהם את השולחנות, יחליפו אותם לפני שעובר שיעור מיל משעת הלישה, ובמקום שעורכים על השולחנות בלי הפסק סדין, מגררים את השולחן עצמו בזכוכית, וכתבו האחרונים, שהנכון הוא, שיהיו שני אגנים (כלים) ללישה, וילוש בשנייה, ובינתיים רוחצים את הראשונה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א