למה לא מברכים על נטילת ידיים של אכילת הכרפס? • מה הטעם שאין מברכים ברכה אחרונה על הכרפס? • מה העניין להסיר את המצות מלפניו ולהניחם בסוף השולחן? ומה אמר המהרי"ל לא להניח על השולחן עד זמן הסעודה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ג סעיף ו' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, נוטל ידיו לצורך אכילת הכרפס שמטבלים אותו במשקה, כיוון שכך הדין שעל דבר שטיבולו במשקה, צריך ליטול ידיים, ולא יברך על נטילה זו, ויקח מהכרפס פחות מכזית ויטבלו בחומץ, ומבאר המ"ב, לאו דווקא בחומץ, אלא יכול לטבל את הכרפס ביין או בשאר משקים, והשו"ע בא לאפוקי, שלא יטבל את הכרפס בחרוסת, כיוון שהחרוסת מיועדת עבור טיבול שני שהוא המרור, והטעם שלוקח מהכרפס פחות מכזית, הוא כיוון שבכזית הוא נכנס לספק ברכה אחרונה.
מטבל הכרפס בחומץ ומברך 'בורא פרי האדמה', ומכוון בברכה זו לפטור את אכילת המרור שיאכל אח"כ, ולאחר אכילת הכרפס, אינו מברך, ואפילו אם אכל ממנו כזית, שהרי שהוא כיוון בברכה על הכרפס כדי לפטור את המרור, והרי את המרור הוא אוכל בתוך הסעודה, והברכה האחרונה שהוא מברך על המרור, היא ברכת המזון, וממילא אולי זה גם פוטר את הכרפס.
לאחר אכילת הכרפס, יקח את המצה האמצעית ויבצענה לשתיים, ויתן חציה לאחד המסובין לשומרה לאפיקומן, וטעם הדבר שחוצה את המצה לשתיים מבאר המ"ב, כדי לקיים את מצות אכילת מצה, דהיינו, גם את אכילת מצה לשם מצה, וגם את אכילת אפיקומן דרך עוני, שכך דרכו של עני, ובמצה האמצעית יוצאים יד"ח מצה, ועל המצה העליונה עולה ברכת המוציא.
יש עניין להניח תחת המפה את המצה השמורה לאפיקומן, כמו שכתוב 'משארותם צרורות בשמלותם', וחציה השני ישים בין שתי השלימות, כי בה מקיימים מצות אכילת מצה, שעליה עולה ברכת 'על אכילת מצה'.
יגביה הקערה שיש בה המצות, ואומר המ"ב, שלא צריך לסלק את שאר המאכלים שיש בקערה, ויאמר 'הא לחמא עניא', עד 'מה נשתנה', ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, ואומר המ"ב, שגם נשים חייבות בסיפור יציא"מ, ולכן צריכות להבין את מה שמספרים, ויפרש להם את ההגדה, ואז כאשר יגיעו ל'מה נשתנה', יצווה להסיר את המצות מעל השולחן ולהניחם בסוף השולחן, כאילו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו הרי המצות מוכנות ומדוע מסלקים אותם, ובזה יתעוררו לשאול 'מה נשתנה', וישיב להם ויקיים מצות 'והגדת לבנך', ומביא המ"ב בשם המהרי"ל, אין לתת שום מצה על השולחן עד זמן הסעודה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א