יום שלישי כ"ד בטבת תשע"ט
מדוע מכונֶה איסור גרימת עבירה לְקָטָן בשם 'סְפִיָּה'?
משלושה מקומות בתורה דרשו חכמינו ז"ל שאסור לגרום לקטן לעבור על איסור, וכגון: להאכילו מאכל אסור, לצוות עליו לעשות מעשה אסור, או להטעותו שהמעשה האסור מותר.
איסור זה מכונֶה 'סְפִיָּה', על שֵׁם המשמעות הארמית של מילה זו: 'הַאֲכָלָה', דהיינו שאסור להאכיל את הקטן במאכל אסור; והוא הדין לשאר האיסורים.
וספייה באיסור דאורייתא אסורה מדאורייתא, ובאיסור דרבנן – מדרבנן; אך בדבר האסור משום חומרא – יש שכתב שאין בו איסור ספייה.
והאיסור הוא אף בתינוק שאינו מבין ואינו מדבר. ואָסור לתת לקטן לשחק במאכל אסור, מחשש שיאכלנו.
[שו"ע שמג, א, ומשנ"ב ד, ז ו־ח; (שבת קנה, ב, ועוד); ביאורים ומוספים דרשו, 20 ו־22]
האם מותר לגרום לְקָטָן לעבור על איסור לצורכו של הקטן?
כשם שאסורה ספיית איסור לקטן, כנ"ל, כך אסור לומר לגוי לספות לו, וכדין 'אמירה לגוי' בשבת ובשאר איסורי התורה. אולם, כשהקטן זקוק לכך, וכגון קטן חולה הזקוק לאכילת חמץ בפסח – מותר לומר לגוי לספות לו את האיסור, ואף באיסור דאורייתא. וכשאין אפשרות לספות על ידי גוי – יש שנראה מדבריהם שמותר לבקש מקטן אחֵר לספות את האיסור לקטן זה.
וספייה על ידי ישראל באיסור דרבנן, כשהדבר נעשה לצורכו של הקטן – לדעת השולחן ערוך אסורה, ויתֵרה מזו, שאם מדובר בקטן שהגיע לחינוך, מחויב אביו למונעו מלעבור על האיסור; אך לדעת פוסקים רבים הריהי מותרת.
[שו"ע שמג, א, משנ"ב ה, וביה"ל ד"ה מדברי; ביאורים ומוספים דרשו, 31, 32 ו־34; וראה שם, 26]
הרואה יֶלֶד זָר עובר על איסור – האם צריך למונעו מכך?
לדעת השולחן ערוך, הרואה קטן שאינו בנו, שעובר עבירה – אפילו דאורייתא, ואף בקטן שהגיע לחינוך – אינו מצוּוה למונעו מכך. אולם, אם הקטן עושה את מעשה העבירה עבור אדם מסוים, מחויב אותו אדם למחות בידו.
והרמ"א הביא מחלוקת בדבר – שיש אומרים שאם הגיע לחינוך, מוטל על כל אדם למונעו מעבירה. ולהלכה, באיסור דאורייתא יש להחמיר.
והקטן עצמו – אף שאינו צריך לשוב בתשובה על מעשיו אף לכשיגדל, רצוי שיעשה דבר מה לשֵׁם תשובה ולכפרה.
וקטן המזיק – בית הדין מצווים למונעו מלהזיק; אבל אינו צריך לשלם עבור הנזק, אף לכשיגדל, כי אם לפנים משורת הדין.
[שו"ע שמג, א, ומשנ"ב א, ח ו־ט; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 1]