הרב בנימין גולד
"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה" (שמות כ"א, ל"ז)
דבר מופלא עד מאד מביא רש"י בביאור פסוק זה, ומביא את דברי המכילתא: 'אמר רבי יוחנן, חס הקב"ה על כבודן של הבריות, שור שהולך על רגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפיו, משלם חמשה, שה שהגנב נושאו על כתפיו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו'.
לא יאומן עד כמה הקפידה תורה על כבודן של בריות! הפסוק הרי מדבר על גנב שנכנס לדיר של חברו, לוקח איתו שה, מרכיבו על כתפיו וגונבו, מעשה נפשע ובזוי! השכל הפשוט אומר, שאין להתחשב כלל באדם נקלה שכזה, שלא רק שגנב אלא עשה זאת באופן הכי אלגנטי שיש, לוקחו על כתפו, כאילו הוא נכס שלו משכבר הימים…
והנה, התורה חסה על גנב זה, על מה?! על כך שהתבזה, שהיה צריך לסחוב את הטלה על כתפיו?! אין זאת אלא, שהתורה באה להאיר את עינינו בחומר העניין של כבוד הבריות. אם על גנב גס ונבזה, הגונב את ממון חברו ללא רגשי רחמים, אבל במעשהו הוא טרח טרחה שיש בזה בזיון, חייבים להתחשב בו ולהקל מעליו את חומרת עונשו, על אחת כמה וכמה יש ללמוד מכך על האדם הישר, חברנו ורענו, או כל אדם באשר הוא, כמה עלינו להזהר בכבודו! כמה יש לטרוח שלא לבזותו! ולדאוג לפייסו בדברים אם התבייש או התבזה על ידינו.
זו היא תורתנו הקדושה, יורדת היא עד נימי הנפש הדקים של כל אדם, עד כמה קשה על האדם הבזיון הצער והבושה, שאף כשעושה מעשה רע, גם כשנכשל במעשה נפשע, אם התבייש או התבזה קצת במעשהו, זה כאב לו, זה צרב לו, ויש להתחשב בו ולפייסו. וכל זה ללמדנו על חומרת עניין כבוד הזולת!!!
•••
בשנת תרע"ד, ערכו רבני ארץ ישראל בראשות מרא דארעא דישראל רבי יוסף חיים זוננפלד, 'מסע תשובה', בכל המושבות החדשות שנוסדו אז בארץ, בכל מקום בו הגיעו, עשו להם כבוד גדול, והרבנים נשאו משאות של חיזוק והתעוררות לעורר לב העם.
בערבו של יום, הגיעו הרבנים לעיר יפו, שם סיימו את 'מסע התשובה', והתכנסו בביתו של המרא דאתרא רבי אברהם יצחק קוק, לטקס סיום המסע. הרבנית טרחה עבור האורחים החשובים, והגישה בפניהם תה ועוגות להשיב נפשם.
בנו של הרב זוננפלד, ניגש לאביו ולחש באוזנו: "אבא, היום אתה בתענית יארצייט, שים לב שלא תשכח!!" שמע זאת הרב זוננפלד, ומיהר ללגום מן התה הרותח כמה לגימות קטנות. לאחר מכן הניח את הכוס מידו…
בנו המופתע, חשב שאביו לא שמע טוב, אבל אביו רמז לו שזה בסדר, ותמיהתו גדלה עד מאד!
כשנגמר הטקס, ויצא הרב זוננפלד מהבית עם בנו, אמר לו: "בא ואסביר לך את אשר עשיתי. זכרתי כי שרוי אני בצום ותענית, אבל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. הרב קוק והרבנית טרחו מאד במצוה זו בשביל האורחים, וכיצד אוכל לפגוע בהם ולא לטעום ממה שהגישו לשולחן? ומכיון שחששתי שיפגעו מכך – התרתי לעצמי ללגום מן התה בעיצומה של התענית, ומיהרתי לעשות זאת בעוד התה רותח, כדי שלא תהיה לי הנאת החיך מהשתיה. כמו כן שתיתי רק כמה לגימות, שיהיה פחות מהשיעור…."
העיקר שלא לפגוע ברגשות הזולת!!!
עוד מסופר על רבי יוסף חיים זוננפלד, שהגיע למושבה פתח תקוה כדי לפקח על ענייני ה'תלמוד תורה' שפתחו על טהרת הקודש במושבה. בתום סיורו בתלמוד תורה, הזמינו אחד מנכבדי המקום לארוחת צהרים לכבודו. באמצע הסעודה נכנסה בעלת הבית, נגשה לרבי יוסף חיים ושאלה בפיה: "הכנתי עוף לסעודה, ורק לאחר הבישול נזכרתי ששכחתי להפריד את הלב לפני המליחה". הרב פסק להיתר, אלא שמיד הוסיף ואמר לבעל הבית שמנהגו מאז ומעולם, שלא לאכול מדבר מאכל שהתעוררה בו שאלה, ולכן הוא נמנע מלאכול את העוף.
בסיום הסעודה, חשש רבי יוסף חיים שאולי מעשה זה, שלא אכל את העוף שהכינה בעלת הבית פגע בה, הוא ניגש למטבח, ופנה לבעלת הבית, הודה לה על האירוח הנפלא והוסיף לפני כולם: "אצל אשה יראת ה', שאינה מתביישת לשאול שאלה כזו בפני קהל המסובים, אני מוכן לסמוך עליה למהדרין מן המהדרין!"