יום רביעי י"ב בניסן תשע"ט
האם מברכים על 'עירוב חצרות' הנעשה לחומרא בכל ערב שבת?
בעת עשיית 'עירוב חצרות', או 'שיתוף מבואות', יש לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת עירוב". ופירוש הברכה: שציוונו על התיקון הגדול אשר בו אנו נשמרים מאיסור מלאכת 'הוצאה', וציוונו שלא להוציא חפצים מהבית לחצר ול'מבוי' ללא עירוב ושיתוף, ושאם נרצה להוציא, נערֵב תחילה.
ומקום שעשו בו עירוב חצרות ושיתוף מבואות פעם אחת עבור כל השנה, כנהוג, ויש מדיירי המקום שמחמירים להוסיף ולעשות עירוב חצרות ושיתוף מבואות בכל ערב שבת; וכפי שראוי לעשות, מחשש שמא התקלקלה הפת שהניחו עבור כל השנה – יזַכו את העירוב והשיתוף לכל דיירי החצר והמבוי; ולא יברכו עליהם.
[שו"ע שסו, יד, וביה"ל ד"ה מברך; ביאורים ומוספים דרשו, 85]
כיצד מברכים על 'עירוב תבשילין' ו'עירוב חצרות' הנעשים יחד?
בהמשך לאמוּר: העושה 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב שחל בערב שבת, ועושה באותו הזמן גם 'עירוב חצרות' – יברך על שניהם: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירובין".
ואחר כך יאמר את הנוסח שאומרים לאחר כל עירוב, המתחיל במילים 'בְּהָדֵין עֵירוּבָא', שבו מפרטים מה מתיר עירוב זה, (ראה שו"ע להלן, טו); לכל עירוב כפי נוסחו. ויש אומרים שיערב את שתי הנוסחאות יחד.
ויש אומרים שמברך "על מצות עירובי תבשילין ועירובי חצרות"; אם משום שראוי לפרט את הברכה, ואם משום שבאיזכור הכולל – 'עירובין' – הרי זה נראה כאילו המצוות הן עליו כמשא כבד שמבקש להיפטר ממנו, עד שאינו טורח להזכירן בנפרד.
[משנ"ב שסו, עט; ביאורים ומוספים דרשו, 86]
מדוע לא נעשה 'עירוב חצרות' במקום מגוריהם של רבה ואביי?
בגמרא מסופר, שרבה ואביי התגוררו באותו ה'מבוי', ומבוי זה לא תוּקַן כהלכתו ב'עירוב חצרות' ו'שיתוף מבואות'; ושאל רבה בר רב חנן את אביי כיצד יתכן הדבר שמבוי שיש בו שני אנשים גדולים כמותם לא יתוקן כהלכתו? והשיב לו אביי: "וכי מה נעשה? רבה, אין זה כבודו שיסתובב ויגבה את הפת, אני טרוד בלימודי, ושאר בני המבוי לא אכפת להם; ולהקנות לכולם פת משלי, איני יכול".
ומשאֵלתו של רבה בר רב חנן, למדו הראשונים שמצוה לחזֵּר אחר עירובי חצרות ושיתופי מבואות, כדי שלא יבואו המון העם לטלטל חפצים באיסור; והובאו דבריהם בשולחן ערוך. וכתבו אחרונים, שהוא הדין לתיקון המחיצות וצורות הפתח כראוי.
[שו"ע שסו, יג, באר הגולה נ, ומשנ"ב עח; ביאורים ומוספים דרשו, 84]