יום שלישי י"ז בסיון תש"פ
מדוע לא מברכים 'שהחיינו' על ספירת העומר
נאמר בתורה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת". ונחלקו ראשונים בנוגע למצוַת הספירה בזמן הזה, שלא מקריבים את קרבן העומר:
יש אומרים שהמצוה היא מדאורייתא, משום שאינה תלויה בהקרבת קרבן העומר בפועל, (אלא ביום שבו היו מקריבים את קרבן העומר בזמן המקדש).
ויש אומרים שהמצוה היא מדרבנן, שתיקנוה כזכר לספירת העומר בזמן המקדש; ויש מהם שכתבו, שמסיבה זו אין מברכים על הספירה 'שהחיינו', דהיינו, שבהיותה זכר לספירה שספרו בזמן המקדש, בהבאת קרבן העומר, היא מעוררת צער על חורבן המקדש וביטול עבודת הקרבנות.
והשולחן ערוך ופוסקים נוספים נקטו כדעת הסוברים שהספירה בזמן הזה היא מדרבנן, אך מאחר ודעת כמה ראשונים שהיא מדאורייתא, ראוי להחמיר בה כדין מצוה דאורייתא.
[ביה"ל תפט, ט, ד"ה לספור; ביאורים ומוספים דרשו, 19-20]
האם ניתן לספור ספירת העומר על ידי שמיעה?
את רוב המצוות המתקיימות באמירה, כגון ברכות, קריאת המגילה, וכיוצא בהן, ניתן לקיים באמצעות שמיעה מאחר, ובתנאי שהמשמיע יכוון להוציא, והשומע יכוון לצאת. הלכה זו מכוּנה 'שומע כעונה'. אולם, בנוגע למצוַת ספירת העומר – נחלקו הפוסקים אם ניתן לצאת ידי חובה בשמיעה מפי אחר, ולכן, בדיעבד, יש לשוב ולספור, אך אין לברך על הספירה.
ויש שנתן טעם לדברי הפוסקים הסוברים שלא ניתן לספור ספירת העומר על ידי שמיעה מפי אחר, על פי מה שכתב בספר החינוך, שמטרתה של ספירת העומר היא להראות בעצמנו את החשק הגדול שיש לנו להגיע אל היום הנכסף, יום מתן תורה, כלומר, שהספירה מראה כי עַז חפצו של הסופר להגיע ליום האחרון; ובספירה באמצעות שמיעה אין הציפיה ליום האחרון מודגשת כנדרש.
[משנ"ב תפט, ה, וביה"ל ד"ה ומצוה; ביאורים ומוספים דרשו, 15]
קטן שאביו אינו פוגש אותו בלילות – האם מחויב לחנכו למצוַת ספירת העומר ביום?
יש מהראשונים שסוברים שנשים מחויבות במצוַת ספירת העומר, אולם, לדעת רוב הראשונים, נשים פטורות ממצוה זו, כפי שהן פטורות משאר המצוות ש'הזמן גרמא', וכן הלכה. ויש מהאחרונים שכתב שהנשים קיבלו על עצמן מצוה זו כחובה, אך לדעת אחרונים רבים, לא קיבלו הנשים על עצמן מצוה זו, והן פטורות. ויש שכתבו, שאף נשים המקיימות את המצוה, ראוי שלא יברכו עליה, כיון שיש להניח שבאחד הימים יטעו בספירתן, והמצוה לא תתקיים המצוה בשלמותה. ויש שהורו שאשה המדקדקת במעשיה רשאית לברך.
וקטן – משעה שמבין את ענין הספירה של ארבעים ותשעה ימים, חובה לחנכו לספור את העומר בלילה, עם ברכה. ואין לחנך קטן לספור ביום, וכשאין לאב אפשרות לחנכו לספירה בלילה, הריהו פטור מחינוכו למצוה זו.
[משנ"ב תפט, ג; ביאורים ומוספים דרשו, 6 ו־9, וראה שם, 7]