מה החידוש בכך שיוצאים יד"ח במצה העשויה מקמח נקי ביותר? • למה טוב לכתחילה שלא לעשות את המצה רחבה? • ומה היא 'עיסת הכלבים'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ד סעיף א' – ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, לא יוצאים יד"ח אכילת מצה בליל יו"ט הראשון של פסח, לא במצה עשויה מסובין, ולא במצה שעשויה ממורסן, ומבאר המ"ב, סובין, היינו קליפה הנושרת מהחיטה בשעת כתישה, ומורסן היינו קליפה הדקה הנשארת בנפה לאחר יציאת הקמח, ויש מפרשים להפך, וטעם הדבר שלא יוצאים בהם יד"ח אכילת מצה, כיוון שהם לא נקראים לחם, אבל יכולים לטחון את החיטים כמו שהם עם הסובין והמורסן, ומאותו קמח לש עיסה, ויוצא בה יד"ח אכילת מצה, וגם הסובין והמורסן מצטרפים לכזית של אכילת מצה, אא"כ הוא הפריש את הסובין והמורסן, שאז גם אם הוא מחזיר אותם אח"כ לתוך העיסה, הם לא מצטרפים עם העיסה.
יוצאים יד"ח בפת שאכלו ממנה התולעים, וכן קמח נקי ביותר, אפשר לעשות ממנו עיסה, ולצאת בו יד"ח מצה, והחידוש בזה הוא, שלא אומרים שזה לא לחם עוני, ואומר הרמ"א, שטוב לכתחילה שלא לעשות את המצה רחבה יותר מדאי, כיוון שזה דומה לאשישה, דהיינו, גלוסקא גדולה, שאין זה לחם עוני.
עיסת הכלבים, ומבאר המ"ב, דהיינו עיסה שיש בה הרבה מורסן, אם בעה"ב הכין את העיסה הזאת כדי שהרועים יאכלו אותה, היא מקבלת שם של לחם, ואם עשה אותה בשביל הרועים היהודים, יוצאים בה גם יד"ח מצה, שמסתמא הוא שמר אותה שלא תחמיץ, וכוונתו מחשיבה את העיסה הזאת ללחם, אבל אם לא התכוון להאכיל בה את הרועים, אין בה שם של לחם, ולא יוצאים בה יד"ח מצה, כיוון שהיא לא משומרת לשם מצה, ומבאר המ"ב, שזה לא משום שהיא לא משומרת לשם מצה, אלא משום שזה לא לחם וגם המוציא לא מברכים על זה, אבל השו"ע נקט, שלא יוצאים בה יד"ח מצה, כיוון שהוא לא שימר אותה לשם מצה, אבל שורת הדין, שזה כלל לא נחשב לחם, וכוונתו הייתה לשם אכילת כלבים, וכך שיטת הרמב"ם, אבל יש אומרים, שהטעם הוא משום שזה לא נקרא לחם כל זמן שהרועים לא אוכלים ממנו, דהיינו, העיקר תלוי בעיסה עצמה, ואם יש בה הרבה מורסן, לא יוצאים בה יד"ח אכילת מצה גם אם כיוון לאכילת אדם, ואם אין בה הרבה מורסן והיא פת נקייה, גם אם הוא כיוון לשם כלבים, זה לא מבטל ממנה שם של לחם, ולא יוצאים בה יד"ח מצה, כיוון שהוא לא כיוון לשם מצה, וממילא הוא לא שמר אותה שלא תחמיץ, אבל יש עליה שם לחם, ומברכים על זה המוציא.
א"כ יוצא:
לרמב"ם – הדבר תלוי בכוונתו, ואם מדובר בעיסת כלבים אבל הוא כיוון לשם אכילת רועים, זה נחשב ללחם ויוצאים בה יד"ח מצה.
ליש אומרים – תלוי בעצם העיסה, ואם יש בה הרבה מורסן, אע"פ שכיוון לשם אכילת אדם, לא יוצאים בה יד"ח מצה, כיוון שזה לא לחם.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א