"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד')
כתב ב"ספר החיים" (לרבי חיים ב"ר בצלאל זצ"ל אחי המהר"ל – ספר סליחה ומחילה פ"ט): "דרך העולם שצועקים שתי תיבות הללו של "שמע ישראל" כשהן בצרה, או שהתינוק נופל, כדי שינצלו מאותה צרה על ידי שמיחדים בלבבם שמו הגדול, ויותר היה ראוי שיצעקו "ה' אלוקינו ה' אחד" שהוא עיקר היחוד, לא שתי תיבות אלו של "שמע ישראל". והטעם שמזכירין שתי תיבות הללו, לפי שהן כוללין רצון השם יתברך מישראל שישמעו לדבריו, וכולל גם כן בקשת ישראל מהקדוש ברוך הוא שיציל אותם מכל צרה, והכוונה שהקב"ה ששמו הוא ישראל הוא ישמע קול צעקת עמו בעת צרותם, ע"כ.
ובכף החיים (לרבי חיים פלאג'י – סי' יד סעי' כא) כתב: "מנהג ישראל כשרואין דבר תמוה ושל סכנה, קורין קריאת שמע, וכענין מעשה זמרי (במדבר כה,כו "והמה בוכים" ותרגם יונתן "וקורין שמע") והשבטים בפני יעקב בשעת פטירתו". ואני המלקט מצאתי שהגימטריא של הפסוק "שמע ישראל יקוק אלקינו יקוק אחד" [1118] הוא כמנין הפסוק (תהלים כ,י) "יקוק הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".
כתב השו"ע (או"ח סי' סא סעי' כד): "צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה". וכתב הרמ"א: אבל לא נהגו כן במדינות אלו, ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך. וכתב במחזיק ברכה (להחיד"א אות ז) בעיר אחת היו נוהגין לקרות קריאת שמע בניגון המוסיקא, ורצו לבטל מנהג זה, והיה מחלוקת גדול ונדפס קונטרס על זה מפסקי חכמי דורנו על ענין זה, ועיין מ"ש הרב מכתם לדוד (או"ח סי' י), והרב מהר"ר עזרא מלכי (שו"ת עין משפט או"ח) האריך על הקונטרס הנזכר.
ובשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לח) כתב שראה בספר "כף ונקי" כ"י (להחכם השלם החסיד כמה"ר כליפה מלכה זלה"ה) שהיה מחלוקת בין חכמי מערב כשמשוררים, אם לשורר ג"כ בתיבת ה', ות"ח זקן עשה שאלת חלום ע"ז והשיבו לו רננו צדיקים בה' עכ"ד.
(קב ונקי)