יום ראשון ב' בתשרי תשפ"א
מדוע 'דבר שיש לו מתירין' אינו בטֵל ברוב?
כפי שלמדנו, דבר איסור 'שיש לו מתירין', אין מקֵלים בספקותיו אף כשאיסורו מדרבנן; וכמו כן, אין איסור זה 'בטֵל' בתערובת, גם כשההיתר מהווה רוב בתערובת. ונחלקו ראשונים בטעם הדבר: יש אומרים, משום שיש לומר: "עד שתאכל היום ספק איסור, אֱכוֹל מחר בהיתר". ויש אומרים, משום שביטול ברוב נעשה על ידי שהרוב המוּתר 'מתנגד' למיעוט האסור, מחמת ההבדל ההלכתי שביניהם, ומבטלוֹ; אבל כאשר המיעוט האסור הוא דבר שיש לו מתירין, הריהו נחשב במידת מה כהיתר, וממילא אין הרוב המותר מתנגד לו, שהרי אינו שונה ממנו לחלוטין.
וכלל זה, שדבר שיש לו מתירין אינו בטל ברוב, הוא רק בתערובת 'מין במינו', אבל בתערובת 'מין בשאינו במינו', בטל אף איסור זה ברוב. והסיבה לכך היא, שתערובת אשר רוּבָּהּ אינו ממין האיסור, נקרא שמהּ על שם ההיתר, ולא על שם האיסור; וביחס להיתר לכשעצמו, הרי אין לומר: "עד שתאכלנו היום בספק איסור...". וכמו כן, מחמת שוני המינים, ההיתר 'מתנגד' לאיסור, ומבטלוֹ.
[שו"ע תקיג, ג, ומשנ"ב ז; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
האם קליפת הביצה מונעת ממנה לפלוט טעם החוצה או לקלוט טעם מבחוץ?
לדעת השולחן ערוך, תבשיל שהתבשל יחד עם ביצה האסורה באכילה, כגון ביצת עוף טמא, שאינה קלופה – מותר באכילה, אף כאשר אין די בכמוּת התבשיל כדי 'לבטל' את טעם הביצה האסורה; מפני שהקליפה מונעת את מטעם הביצה האסורה להיפלט החוצה אל התבשיל. ולדעת הרמ"א, יש להחמיר ולנהוג בביצה שאינה קלופה כמו בביצה קלופה.
אולם, לענין ביצה שנולדה בשבת וביום טוב – אשר אסורה באכילה באותו היום, וכן ביום שלמחרתו, אם הוא שבת או יום טוב – אף לדעת הרמ"א יש להקל, דהיינו, שתבשיל שהתבשל ביום טוב יחד עם ביצה זו, מותר באכילה ביום טוב. והמחלוקת האמוּרה, היא רק בנוגע לפליטת טעם מהביצה החוצה, אבל לכל הדעות, אין בכוח הקליפה למנוע קליטת טעם מבחוץ; ולכן, ביצה של היתר שאינה קלופה, שהתבשלה יחד עם דבר איסור – אם אין די בכמוּת ההיתר כדי לבטל את טעם האיסור, הביצה אסורה.
[משנ"ב תקיג, ז-ח, ושעה"צ י ו־יג]
האם בזמן הזה צריך להימנע מאכילת ביצה קלופה שעבר עליה הלילה?
הגמרא במסכת נדה, מונה חמשה דברים שהעושה אותם מסתכן בנפשו, ומתחייב בעונש על כך שהסתכן; ואחד מהם – אכילת ביצה קלופה, שעבר עליה הלילה ללא קליפתה. וסיבת הסכנה, מפני 'רוח רעה' השורה על הביצה. ויש מהראשונים שכתב, שבזמן הזה רוח רעה זו אינה מצויה, ולכן אין נמנעים מאכילת ביצה קלופה שעבר עליה הלילה; אך יש מהפוסקים שהביאו את דברי הגמרא להלכה.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לביצה שנולדה ביום טוב ראשון של ראש השנה, אשר אסורה באכילה עד למוצאי יום טוב שני של ראש השנה, וטעו, וקילפוה ועירבוה בביצים אחרות: יש אומרים, שלמרות שעל פי הגמרא אסור לאכול את התערובת למחרת בערב, מפני הסכנה; התערובת נחשבת כ'דבר שיש לו מתירין' (ראה לעיל), משום שבזמן הזה יש מקֵלים בדבר, כנ"ל. ויש אומרים, שהתערובת נחשבת כדבר שאין לו מתירין, ואם יש די בכמוּת הביצים כדי 'לבטל' את הביצה האסורה, התערובת מותרת.
[שו"ע תקיג, ה; ביאורים ומוספים דרשו, 14; פר"ח יו"ד קטז, ט, ושועה"ר חו"מ שמירת גו"נ ז]