יום שני ח' בשבט תש"פ
מדוע בזמננו אסור להשתמש בפסח בחיטה 'לתותה'?
חיטה 'לתותה', כלומר, שהושרתה במים לפני טחינתה – בזמן הגמרא היתה מותרת באכילה בפסח, אך הגאונים אסרו זאת, משום שכבר בזמנם לא היו בקיאים בפעולת הלתיתה לעשותה באופן שהחיטה לא תגיע לשלב ה'חימוץ', שהוא (לדעה אחת בגמרא) השלב שבו התרככו הגרעינים עד כדי שאם יניחו אותם על פי חבית יין, יתבקעו מאליהם. ועוד, שאף אם הלתיתה תבוצע כראוי, קיים חשש שמא בין ישהו זמן רב בין הלתיתה לטחינה ובינתיים תחמיץ החיטה.
ושעורים, שבולת שועל ושיפון, היו אסורים אף בזמן הגמרא, משום שתהליך החימוץ בדגנים אלו מהיר יותר, ואף השרייה קלה במים עשויה להחמיץ אותם.
[שו"ע תנג, ה, משנ"ב כו-כז, ושעה"צ מח]
מדוע לא ניתן להשתמש בקמח מטחנת קמח רגילה לצורך אפיית מצות?
בהמשך לאמוּר: חיטה שהושרתה במים לשניות ספורות בלבד ונטחנה לאלתר – אסורה באכילה בפסח, כיון שדגן 'לתות' נאסר בצורה גורפת, ללא הבדל בין זמני השהייה במים; ואיסור זה הוא גם כשהלתיתה מבוצעת באמצעות מכונה אוטומטית, כך שאין כל חשש לעיכוב כלשהו בהשריית החיטה, או בין הלתיתה לטחינה.
וכן קמח המיוצר בטחנות קמח, אסור להשתמש בו בפסח, מכיון שבטחנות הקמח החיטה נלתתת לפני טחינתה. ובעיה נוספת בקמח זה – שמכיון שאין ודאות שהחיטה נטחנה מיד עם הוצאתה מהמים, אזי אף אם 'שמרו' את החיטה משעת הקצירה כדין, לשֵׁם אפיית מצות, לא ניתן להחשיב את המצות כ'מצה שמורה'.
[ביאורים ומוספים דרשו תנג, 37]
האם מותר להשתמש לאחר הפסח בגריסים שהיו בפסח ברשות ישראל?
בהמשך לאמוּר: כל מיני הדגן שנלתתו במים – אסורים בפסח הן באכילה והן בהנאה. ולענין השהייתם בבית בימי הפסח, והשימוש בהם לאחר הפסח, דינם כך: חיטה שלא חלפו יותר מ־18 דקות בין לתיתתה לטחינתה – מותר להשהותה בבית, אבל שאר מיני הדגן שנלתתו באופן זה – יש אומרים שיתכן כי אסור להשהותם, מחשש שהחמיצו; ויש שמתירים להשהותם כל עוד לא נראים בהן סימני חימוץ.
ברם, דגן שהושרה במים זמן רב – כגון שעורים הכתושים במדוכה, וגריסים – אסור לכל הדעות להשהותו, והוא אסור באכילה לאחר הפסח, ויש האוסרים אף בהנאה, אך יש שמצדד להתיר בהנאה, למעֵט גריסי שיבולת שועל שאנו מניחים כי בודאי החמיצו.
[משנ"ב תנג, כז-כח; ביאורים ומוספים דרשו, 38-39]