השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מהו הזמן המדויק שמברכים על עירובי חצרות ? • באופן שכבר הקנה לכל בני העיר את הפת האם יכול עדיין לברך? • ומה הדין כאשר לא ברכו על העירוב וגם לא אמרו את הנוסח של העירוב? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שס"ו סעיף ט"ו – סימן שס"ז סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
דן השו"ע, מתי מברכים על עשיית עירובי החצרות, ואומר המ"ב, שכל המצוות מברכים עליהם 'עובר לעשייתן', דהיינו, קודם עשייתן, ולכן, גם כאן מברך בשעה שהוא מקבץ מבני החצר את פיתם של דיירי החצר, או לחילופין אם מדובר שאדם אחד מבני החצר מזכה את פיתו לכל בני החצר, בשעה שהוא מזכה להם, מברך, 'על מצות עירובי חצירות'.
המ"ב מביא נידון, מתי בדיוק הזמן שצריך לברך, ומביא מהב"ח, שמברך בשעה שמתחיל לקבץ את הפת מדיירי החצר, שאז זה הזמן שנקרא עובר לעשייתן, דהיינו, קודם עשייתן, ומביא המ"ב בשם האחרונים, שלכתחילה אפשר לברך גם אחרי שהוא קיבץ, ולפני שהוא מזכה, כי גם אחרי שהוא קיבץ מכל דיירי החצר, עדיין הוא צריך להקנות לכולם, ומכיוון שכך, גם אחרי שהוא אסף, יכול לברך, כי זה נחשב עובר לעשייתן.
עוד אומר המ"ב, שאפילו אחרי שהוא כבר הקנה לכל בני העיר את הפת שהוא עשה, עדיין יכול לברך כל עוד ולא נכנסה שבת, כיוון שהשלמת עשיית העירוב היא בכניסת שבת.
כפי שלמדנו לעיל שהמנהג לאסוף קמח מתושבי החצר, ולאפות אותו לפת שלימה שישמש לעירובי חצרות, בזה, בשעה שאוספים את הקמח, זה לא 'עובר', אלא זה 'עובר דעובר', כיוון שהעירוב מתבצע בשעה שאופים מהקמח פת, ולא קודם לכן.
אם רוצה לערב גם את המבוי, יזכיר בנוסח העירוב את ההיתר להוציא מהחצרות והבתים אל המבוי.
אם גבו את העירוב ולא ברכו עליו, אין זה מעכב ומותר לטלטל, ומוסיף המ"ב, שה"ה אם לא אמרו את הנוסח המוזכר בשו"ע 'בהדין עירובא' וכו', בדיעבד אין זה מעכב.
אשתו של אדם יכולה ליטול עירוב שלא בידיעת בעלה, ואפילו שהוא מתנגד לכך, וטעם הדבר הוא, מכיוון שחששו חז"ל, שמא אדם יקניט את בני חצר, ויאמר להם שלא מצטרף איתם, כדי לאסור עליהם, לכן התירו חז"ל לאשתו ליטול מפיתו, כדי שלא יווצר מצב כזה שאדם אוסר את רשותו על בני החצר, וכל מה שיכולה לערב שלא מדעתו, זה רק במקומות כאלו שהוא אוסר, או במקום שהוא רגיל לצאת ולבוא ואפילו שהוא לא רגיל לערב איתם, אבל אם לא, אינה מערבת שלא מדעתו.