מה הדין אם נתערבו מים שלא לנו עם מים שלנו? • האם יוצאים יד"ח במצה שנילושה עם מיני תבלין? • ומה הדין אם נפל סיד יבש מהקיר לתוך העיסה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ה סעיף ד' עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מים שלא לנו, לא לשים בהם מצות, ואם נתערבו מים שלא לנו במים שלנו, אם יש רוב במים שלנו, מותר ללוש בכל המים, וטעם הדין הוא, כיוון שהמים שלנו מצננים את המים שלא לנו, וגם לכתחילה אם אדם רואה שלא יספיק לו המים שלנו, ורוצה להגדיל את כמות המים, יכול לשפוך לתוכם מיעוט מים שלא לנו, אבל צריך לערב את המים לפני שהוא שופך אותם לתוך הקמח, אבל אינו יכול לשפוך את המים שלנו ושלא לנו בנפרד.
נכון הדבר שלא לתת מלח בלישת העיסה של המצות, כיוון שיש אומרים שהמלח מחמם את העיסה, ועי"ז היא נוחה להחמיץ, וכל זה לפני האפייה, אבל לאחר האפייה, אפשר לפזר עליה מלח, ומ"מ במצת מצוה בשתי הלילות יש להיזהר, כיוון שמצה שיוצאים בה יד"ח אכילת מצה, צריכה להיות מקמח ומים בלבד, ואפילו בדיעבד יש לאסור מצה שנילושה במלח, ומביא המ"ב שהפר"ח חולק, וסובר שאין להחמיר בדיעבד במעט מלח בשוגג, וכל זה לעניין אכילה, אבל לעניין הנאה, אפילו לרמ"א שמחמיר, בהנאה מותר, וגם לדעת הרמ"א, זה הכל אם הוא משהה את העיסה, אבל אם לש אותה, אין איסור, והאחרונים הסכימו, שאם נתן בה מעט מלח ואפה אותה מיד, אין נאסר בדיעבד, וכך גם הדין לפי הרמ"א.
אם לש מצה בקצח ושומשומים ובמיני תבלין, כשרה אפילו לצאת בה יד"ח אכילת מצה בלילה הראשון, כיוון שיש בה טעם מצה, ומביא המ"ב נידון, האם צריך לאכול כזית מהקמח, או שגם מיני התבלין מצטרפים לכזית, עכ"פ יש אומרים שא"א לצאת במצה זו יד"ח, כיוון שזה מצה עשירה.
פלפלים אפילו בדיעבד אסור, ומבאר המ"ב, שאפילו קורט אחד, עושה את כל העיסה חמץ, וכן מעט סיד, ודווקא שנילוש בתוכה, אבל אם נפל עליו, יסלקנו ומותר, והאיסור באכילה ולא בהנאה, וזנגבי"ל דינו כפלפלים, ואפשר שגם נגעלי"ך וכרכום, וי"א שכל מיני תבלין חוץ מפלפלים וסיד שמותר בדיעבד אפילו באכילה, וסיד הכוונה לסיד חי, אבל סיד שנפל מהכותל והתייבש והתקשה כאבן, נראה פשוט שאינו אוסר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א