יום ראשון א' בטבת תשע"ט
המלך מזמין לסעודה גם את החוטאים, ולאחר הסעודה עורך להם משפט
נאמר בתורה: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", ודרשו חכמינו ז"ל: בכל מושבותיכם – בבית דין, והיינו שאף על פי שמצוה על בית דין להעניש את החוטאים, אסורים הם להבעיר אש בשבת כדי להמית את החייב מיתה בשריפה; והוא הדין לכל מיתת בית דין, וכן מלקות, וכל עונשי בית דין, שאסור לקיימם בשבת. (וראה במקורות דיון אם ענישה שאין בה חילול שבת אסורה מדאורייתא, או מדרבנן).
וכתבו ראשונים שאחד מטעמי איסור זה הוא – "שרצה השם יתברך לכבד היום הזה, שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים; משל למלך גדול שקרא לבני המדינה ליום אחד לסעודה, שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעודה יעשה משפט".
[שו"ע שלט, ד, ומשנ"ב יג; וראה מג"א שם, ג]
מדוע אסור לכלוא אדם בשבת, ואת מי מותר לכלוא?
בהמשך לאמוּר: בנוסף על האיסור להעניש בשבת, אסרו חכמים לבית דין לקיים דיונים בשבת, גם ללא מתן פסק דין, או לגבות עדויות; ואף בדיני ממונות. וזאת, מחשש שמא מתוך העיסוק בדין יטעו הדיינים או סופרי בית הדין ויכתבו את טענות הצדדים, ואת הסברות לחובה ולזכות, וכיוצא בהן. וכן אסור לכלוא אדם בשבת, (כי אם לצורך מניעת סכנה).
ולצורך מובהק של מניעת עיגון מאשה התירו איסורים אלו; ולכן, אם אירע שנודע בשבת על אדם חולה הנוטה למות שיכול להעיד על פלוני שמת ויתירו לאשתו להינשא לאחֵר, ולא ידוע על עֵד אפשרי אחֵר – מותר לגבות ממנו את העדות בשבת. וכן סרבן גט המעגן את אשתו, וקיים חשש שאם לא יכלאוהו בשבת יברח – מותר לכולאו.
[שו"ע שלט, ד, ומשנ"ב יא, יג ו־יד; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
האם מותר לערוך חתונה בערב שבת?
חכמינו ז"ל אסרו לקדש אשה בשבת, מחשש שמא יקדש אדם אשה בשטר, ויכתוב את שטר הקידושין בשבת. ויש מגדולי הראשונים שסובר שמי שאין לו אשה, ולא קיים מצוַת 'פריה ורביה', רשאי לקדש אשה בשבת; ולדעה זו יתכן שמותר לאדם זה גם לערוך את הנישואין – חופה, יחוד וכו' – בשבת.
ובמקרה שדחיית הקידושין כרוכה בהפסד כספי רב, ובושה לחתן ולכלה, וכגון שקבעו את מועד הנישואין לערב שבת, והסעודה הוכנה, ומסיבה כלשהי התאחרו – ניתן להקל כדעה הנ"ל, ולערוך את הקידושין והנישואין בשבת.
ונחלקו ראשונים אם מותר לערוך חתונה בערב שבת, ומקדמת דנא פשט המנהג כדעת המתירים, אך יש להימנע מכך, מחשש לחילולי שבת העלולים להיווצר מכך.
[שו"ע שלט, ד, משנ"ב טו, יז, יח ו־יט, ושעה"צ טז (בהרחבה ע"פ המקור)]