יום חמישי כ"א בכסלו תשע"ט
מדוע אסור לטאטא קרקע שאינה מרוצפת בשבת?
לדעת ראשונים רבים, אסור לטאטא קרקע שאינה מרוצפת בשבת, אבל קרקע מרוצפת מותר. וכן פסק בשולחן ערוך. וישנן כמה דעות בטעם האיסור, ומהן: א. משום שמזיז בכך את עפר הקרקע. ושני פירושים לטעם זה: הפירוש האחד, משום מוקצה; וכיון שהדרך לטלטל את העפר באופן זה, אין זה נחשב לטלטול 'מן הצד', אלא לטלטול רגיל של מוקצה. והפירוש השני, משום שהטאטוא גורם ליצירת גומות בקרקע, ויש בזה איסור דרבנן משום מלאכת 'בונה', (בקרקע של בית, או 'חורש' – בשדה ובגינה; אך איסור דאורייתא אין בזה, כיון שזו מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', ועוד, שהיא נעשית בשינוי).
ב. משום ש'פסיק רישא' הוא שעל ידי הטאטוא תתמלאנה הגומות שבקרקע בעפר ויושוו פני הקרקע, ויש בזה איסור דרבנן משום מלאכת 'בונה', (או 'חורש', כנ"ל; ולדעת רוב ככל הראשונים אין בזה איסור דאורייתא, כיון שהמלאכה נעשית בשינוי). ועל פי כל הטעמים – מובן מדוע אין איסור בקרקע מרוצפת, שהרי אין בה עפר ולא גומות.
[שו"ע שלז, ב, משנ"ב ו, שעה"צ ג-ד, וביה"ל ד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 18 ו־21]
מנהג בני אשכנז בנוגע לטאטוא קרקע מרוצפת בשבת
בהמשך לאמוּר: יש מהראשונים שסוברים שאין איסור כלל בטאטוא קרקע, דהיינו אף שאינה מרוצפת. ולדעתם, טלטול העפר באמצעות הטאטוא, מותר; אם משום שהוא טלטול 'מן הצד' לצורך השבת, ואם משום שהוא בטֵל לקרקע, והאדם המטאטא נחשב כעוסק בייפוי הקרקע ולא בטלטול מוקצה. וכן לדעתם אין לחשוש ליצירת גומות בקרקע, כיון שהמטאטא מזיז רק את שכבת העפר הרכה מאוד, ובהּ אין איסור עשיית גומה, מפני שאינה מתקיימת; וכן לדעתם אין זה 'פסיק רישא' שהגומות תתמלאנה. ובשולחן ערוך הביא דעה זו בשם 'יש אומרים'.
לאידך גיסא, יש מהראשונים שסוברים, שלא זו בלבד שאסור לטאטא קרקע שאינה מרוצפת, אלא שגם קרקע מרוצפת אסור לטאטא, מחשש שיטעו ויטאטאו גם קרקע שאינה מרוצפת. וכן פסק הרמ"א, וכן מנהג בני אשכנז. ובקרקע מרוצפת ניתן להקל ולטאטא במטאטא רך מאוד, וכל שכן באמצעות מטלית וכדומה.
[שו"ע שלז, ב, משנ"ב ח, ט ו־יא, שעה"צ ז-ח (וראה עוד שם), וביה"ל ד"ה וכן, וד"ה הקלים; ביאורים ומוספים דרשו, 22]
האם מותר לטאטא חצר מרוצפת בשבת?
כאמוּר, לדעת הרמ"א אסור לטאטא אף קרקע מרוצפת. אולם, במקום שרוב הבתים מרוצפים בקרשים, מותר לטאטא את רצפת הבית כרגיל. ואם רוב הבתים מרוצפים באבנים, אין להקל בכך, כיון שיש אומרים שגם בין שורות האבנים מתמלאות גומות בעפר על ידי הטאטוא. והריצוף המצוי בזמננו – דינו כריצוף בקרשים, שאין לחשוש למילוי גומות בין שורות המרצפות.
אולם, בחצרות הבתים, בשדות ובגינות – אסור, לדעת הרמ"א, לטאטא גם קרקע מרוצפת, כיון שרובן אינן מרוצפות אף בזמננו. וחצר מרוצפת המהווה המשך ישיר לבית מרוצף – יש אומרים שדינה כרצפת הבית, ויש שהסתפק בדבר.
וכל קרקע שמותר לטאטאהּ – מותר הדבר אף אם יש עליה פסולת שהיא מוקצה; אם משום שזהו טלטול 'מן הצד' לצורך השבת; אם משום שהפסולת נחשבת כ'גרף של רעי', המותר בטלטול, (ראה שולחן ערוך שח, לד); ואם משום שהיא בטֵלה לקרקע, והאדם המטאטא נחשב כעוסק בייפוי הקרקע ולא בטלטול המוקצה.
[שו"ע שלז, ב, וביה"ל ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 21 ו־22]