השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
גוי שטחן חיטים של יהודי בפסח ואפה לחם והביא לו לאחר הפסח, האם מותר לו לאכול את הלחם? • ומה הדין כאשר יהודי הניח חיטים ברחיים ובא הגוי ואמר לו שהוא טחן אותם? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ח סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח, אסרו אותו חז"ל בהנאה ובאכילה אחר הפסח, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שחמץ שעברו עליו על בל יראה ובל ימצא, חז"ל קנסו, שאותו חמץ יהיה אסור לאחר הפסח בהנאה ובאכילה, ואומר השו"ע, אפילו שהחמץ שהה אצלו בפסח בשוגג, דהיינו, שלא ידע מזה, ואפילו באונס, דהיינו, שידע מהחמץ אבל היה אנוס שלא היה יכול לבערו, בכ"ז קנסו היתרא אטו איסורא, שאם יהיה מותר באונס, הוא יבוא לכתחילה להשהות את החמץ ברשותו.
מביא המ"ב בשם ספר בית הלל, נשאלתי, יהודי שנתן לגוי דגן כדי שיטחן לו, והגוי התעכב עם זה עד חוה"מ של פסח, וכשהגיע היום השביעי של פסח, טחן הגוי את הדגן של היהודי ועשה ממנו לחם, והביא ליהודי לאחר הפסח, מה דינו? והשבתי, שהפת אסורה, אבל מותר ליהודי לקבל מהגוי את דמי הפת, דהיינו, שהגוי ישאיר אצלו את הפת עצמה, ואת דמי הפת ישלם ליהודי, ואפילו שחמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה ובהנאה, באופן כזה מותר לו להנות מדמי הפת, אבל החק יעקב מתיר גם לאכול את הפת, כיוון שהדבר ספק, אולי הפת הזאת נאפתה לא מהדגן של היהודי אלא מדגן אחר, וכיוון שזה ספק חמץ שעבר עליו הפסח, מותר, והבית מאיר גם מצדד להתיר באכילה, ומטעם אחר, שהיהודי לא היה יכול להעלות על דעתו שהגוי יטחן את הדגן בפסח, ויאפה לו בפסח את הקמח שלו ויביא, לו, והוי אונס גדול, ובכזה אונס חז"ל לא גזרו.
עוד מביא המ"ב, אם היהודי הניח חיטים ברחיים, והגוי אמר לו שהוא לתתו וטחנו, יש בזה הרבה ספקות להקל, ובפמ"ג מפקפק באופן שהדרך היא ללתות את החיטים לפני הטחינה, שאז גם הגוי לתת את החיטים, וא"כ הם חמץ, ולכן יחליפנו הגוי בחיטים אחרים.