אסור להשתמש בנרות החנוכה, ואף לצורך מצוה, כגון לימוד תורה או סעודת שבת. ושלשה טעמים לדבר:
האחד - כדי שיהא ניכר שהם נרות של מצוה, ובכך מתרבה ה'פרסומי־ניסא';
והשני - כיון שמצות הדלקת נרות תוקנה לזכר הנס שנעשה במנורה שבבית־המקדש, אסרו את השימוש בהם בדומה לשימוש באור המנורה, האסור כדין כל חפצי הֶקְדֵשׁ;
והשלישי - שלא לפגום בכבוד המצוה, וכתב הרא"ש שמטעם זה אסור אף שימוש ארעי בנרות.
אכן, מותר לשבת בבית כשהנרות דולקים בו ואין אור אחר בבית, ואין חובה לעצום את העינים, ויש שהתיר אף להלֵך בבית לאור הנרות, משום שאין זה נחשב ל'שימוש' בהם. וכן כתב הגר"ח קניבסקי לענין מי שאור הנרות מפיג הימנו את הפחד מהחושך, שאין זה נחשב לשימוש בהם. ולהנות מחום הנרות (ולא מֵאוֹרָם) - דעת הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ שאסור;
אולם נרות שעם הדלקתם הם מפיצים ריח טוב סביבם - דעתם שמותר להנות מריחם, כיון שהחומר הריחני המעורב בנרות לא הוקצה למצוה; ולדעת הגר"ח קניבסקי אסור להנות מהריח אלא כשאין כוונה לכך. ומי שעבר והשתמש בנרות החנוכה בשימוש האסור - כתבו הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב שיצא ידי חובת ההדלקה.
[שו"ע תרעג, א, משנ"ב ח-יא ושעה"צ יא; ביאורים ומוספים 'דרשו', 13-15 ו־17. עוד בנוגע לשימוש ארעי בנרות, ראה ביה"ל תרעג, א, ד"ה ויש; ועוד בנוגע לשימוש בנרות החנוכה לאחר חצי שעה, ראה שו"ע תרעב, ח, ומשנ"ב וביאורים ומוספים 'דרשו' שם]