בפרשת השבוע אנו לומדים על דיני נזיקין, שאחד מהם הוא דין נזקי האש: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ... וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ... שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה". ומסבירה הגמרא - לפי שיטה אחת, אשר הלכה כמותה - שסיבת החיוב משום שבמשך כל זמן בעירתה נחשבת האש כחץ שֶׁיָּרָה המבעיר.
ושואל ה'נמוקי יוסף': מדוע אפוא מותר להדליק נר בערב שבת כאשר הוא ממשיך לדלוק בשבת עצמה, הלא זה נחשב כאילו מדליק את האש בשבת? ומשיב: החיוב על נזקי האש נסוב על שעת שילוח החץ, דהיינו שעת ההבערה. ולכן, למשל, אם הבעיר אש ומת, והאש התפשטה והזיקה - משלמים את הנזק מכספי ירושתו, כיון שהחיוב מתייחס לשעת ההבערה. וכך גם כשמדליקים נר בערב שבת - שעת עשיית המלאכה היא בערב שבת, הגם שהיא נמשכת והולכת לתוך השבת.
ואכן, הלכה פסוקה שמותר לעשות מלאכה בערב שבת על מנת שתימשך בשבת. ברם, אם המלאכה גורמת לרעש שעלול להביא לידי זלזול בכבוד השבת, או לעורר בקרב השומעים חשד כי המלאכה הותחלה בשבת - דעת פוסקים רבים שאסור לעשותה בערב שבת באופן שתמשך בשבת; וכתב הרמ"א שכך יש לנהוג. ולכן, לדוגמה, כתבו הגר"מ פינשטיין, האור לציון והגרש"ז אויערבך, שאסור להפעיל מכונת כביסה בערב שבת באופן שתמשיך לפעול בשבת.
ויש שנחלקו אם מותר לעשות בערב שבת פעולה אשר תגרום להתחלת המלאכה בשבת; והגר"מ פיינשטיין מסתפק בדבר, ומוסיף כי אף אם הדבר מותר מן הדין, יש לאסור את השימוש בשעון שבת לשם התחלת מלאכה בשבת, כדי שלא לגרום לזלזול בכבוד השבת, שהרי באופן זה ניתן לבצע מלאכות רבות האסורות בשבת, ובודאי שאם היה השעון בתקופת חז"ל, היו אוסרים את השימוש בו כדרך שאסרו אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת. עם זאת, הגרמ"פ מתיר את השימוש בשעון לצורך הדלקת אור וכיבויו, בנימוק שכבר נהגו כן ואין בדבר זלזול בכבוד השבת. והעמדת שעון מעורר שיצלצל בשבת - לדעת הגרמ"פ הדבר אסור אם הצלצול נשמע בחוץ; אך המנהג להקל, וכן דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר ופוסקים רבים נוספים.
[נמוקי יוסף ב"ק י, א; שו"ע או"ח רנב, א ו־ה, ומשנ"ב מח; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 24 ו־28]