הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
מסכת זבחים דף קז:
במשך השנים רבים בקשו ורצו לקיים מצות הקרבת קרבנות, ויש בזה כמה טעמים הלכתיים שנתבארו ע"י גדולי הדורות למה א"א להקריב בזמן הזה, אך זכות העסק בהלכות הקרבה, יועיל כאילו הקרבנו קרבן, והשי"ת ברוב רחמיו ימהר גאולתנו.
מצאנו לקדמון בעל 'כפתור ופרח' (פ"ו) שמעיד, שכאשר הביא את ספרו לרבינו ברוך ז"ל לעבור עליו ולהגיהו, אמר לו שרבינו יחיאל מפריס, רצה לבוא לירושלים בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ולהקריב קרבנות בזמן הזה.
וביאר ה'כפתור ופרח' שאף על פי שכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה אדומה, אבל ההלכה קבועה שטומאה הותרה בציבור, ועוד האריך לדון כיצד נמצא כהן מיוחס.
בשו"ת 'בנין ציון' (סי' א') לבעל ה'ערוך לנר' כתב שפותח את ספרו בהלכות בנין ציון וירושלים, ומבאר שלאחר החורבן אין להקריב קרבנות, משום שנאמר בתוכחות בפרשת בחוקותי (פכ"ו פל"א), "והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם", שאפילו אם יקריבו לאחר החורבן לא יעלה לריח ניחוח, ובתחילה יבנה המקדש ע"י משיח בן יוסף ומשיח בן דוד המכונים 'שני חרשים' בסוכה (דף נב') ויתקבצו נדחי ישראל ויקוים מקרא שכתוב: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי", ואז נאמר: "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" עכ"ד.
וכן כתב הנצי"ב ב'העמק דבר' פרשת בחוקותי, שבזמן שבית המקדש חרב אסור להקריב קרבנות, כיון שכל קרבן צריך להקריב לשם ריח ולשם ניחוח, כמבואר בזבחים (מו:), וכיון שבתוכחה כתוב: "ולא אריח בריח ניחוחכם"- שוב אינו לריח ניחוח.
וכתב עוד, שלאחר החורבן היה המזבח קיים משך חמישים וארבע שנים, עד שחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, אבל לא הקריבו בו רק קרבן פסח, שבקרבן פסח האריך לבאר דאין צריך שיהיה לריח ניחוח, ועוד האריך בזה בדברים (פרק ט"ז פסוק ג').
והנה בסוגייתנו (דף קז:) מבואר, שדעת רבי יוחנן שמי שמקריב קרבן בזמן הזה מחוץ לבית המקדש – חייב, הואיל וראוי לבוא בפנים, ע"פ דברי רבי יהושע שאמר שמקריבים אע"פ שאין בית, הרי שניתן להקריב בזמן הזה קרבנות, וכבר עמד בזה הנצי"ב בפרשת בחוקותי.
וה'בנין ציון' כתב שרק לכתחילה אסור להקריב, כשאין ריח ניחוח אבל אינו מעכב את הקרבן, ואם יקריב יהיה כשר, כמו שאם הקריב שלא לשמה שכשר, ולכן המעלה בזמן הזה בחוץ חייב.
וכתב שעיקר דברי רבי יהושע שמקריבין אע"פ שאין בית, נאמרו בתקופת עזרא שהתחילו בניית בית שני, והיה מזבח משך י"ח שנים עד שנבנה בית המקדש, ושם ודאי הקריבו בהוראת נביא מפי הקב"ה, שהיה לרצון לפני השי"ת.
הנה ה'בנין ציון' לא חילק בין פסח לשאר קרבנות, אלא דעתו דבכל הקרבנות אסור להקריב ואם הקריב כשר, ומדברי ה'כפתור ופרח' בשם הראשונים, לכאורה מוכח שלא חששו לזה.
אבל הנצי"ב מחלק, דבקרבן פסח אין את הדין של 'לשם ריח ניחוח', ויתכן שהראשונים רצו להקריב קרבן פסח.
ובעיקר דין לשם ריח ולשם ניחוח, מבואר ב'משנה למלך' (פ"ד מעבודת הקרבנות הי"א) שהוא רק למצוה אבל אינו מעכב, ואפילו כיוון בפירוש שלא לשם ניחוח כשר.
בשו"ת מהרי"א הלוי (סי' פ"ח) כתב להשיב על הטענה של ריח ניחוח שלוש תשובות: א) מה שנאמר בתוכחות לא הכל נתקיים, והשי"ת ברחמיו על עמו לא עשה את כל התוכחות ע"ש שהביא ממדרש איכה. ב) גם אם הקב"ה אינו מקבל ברצון ח"ו, אין זה סתירה לכוונת ריח ניחוח, שמצות ההקרבה חלה עלינו לכוון לשם ששה דברים בשחיטת הקרבן, והשם הטוב בעיניו יעשה. ואם אמרו חכמים שמיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, לא נפטרנו מלהתפלל. ג) עיקר דין 'ריח ניחוח' אינו מעכב בדיעבד כמבואר במל"מ, וכבר נודע דכל שעת הדחק כדיעבד דמי.
מרן החפץ חיים בספרו 'ליקוטי הלכות' על זבחים בסוגייתנו, הביא שנחלקו הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מבית הבחירה הט"ו, אם קדושת הבית קיימת בזמן הזה, שהרמב"ם פסק שקדושת הבית קיימת בזמן הזה ולא פסקה לעולם, וביאר הטעם, לפי קדושת ירושלים והמקדש מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, שנאמר "והשמותי את מקדשיכם" קדושתן אף כשהן שוממין, אבל הראב"ד כתב שקדושת המקדש וירושלים אינה קיימת, שכשקדש עזרא היה יודע שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות, ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם, לכן לא קדש לזמן שאחר החורבן. וסיים ע"ז שכך נגלה מסוד ה' ליראיו.
וכתב החפץ חיים, שדעת ה'כפתור ופרח' והראשונים שהביא שבקשו להקריב קרבנות, כהרמב"ם, וכ"ד הסמ"ג והתרומה והחנוך מצוה קפ"ו והטור יו"ד סי' של"א והריטב"א במגילה והתשב"ץ ח"ג סי' ר"א, והאריך בראיות להוכיח כהרמב"ם.
אח"כ כתב שיש כמה עניינים שמעכבים את ההקרבה בזמננו, שאין ידוע לנו מקום המזבח, ושאנחנו טמאים ואיך נבנה את המזבח? וגם לא נוכל להקריב בטומאה כיון שאין ציץ לרצות, ואין יחוסי כהונה וגם תכלת לבגדי כהונה אין לנו, ובפרק "איזהו מקומן" דן בזבח תודה, שכיון שצריך שיהיו פתוחות דלתות ההיכל וזה מעכב את הקרבן – א"כ בזמנינו אינן פתוחות, ויש בית תפלה של הישמעאלים בנוי שם, ואח"כ צדד בשם הרשב"א דכשאין בית אין מעכב פתח הבית.
ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ויעלו קרבנותינו לריח ניחוח, וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
לשליחת תגובות לכותב הטור הרב שוורצבורד,
שלחו פקס ל- 15389791445