השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
כמה זמן חל האיסור של 'בל יראה ובל ימצא'? • על מה צריך להשגיח כשמאכיל חמץ לבהמה בערב פסח? • ואיך משערים שעות להלכה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ג סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מדאורייתא החמץ אסור כבר בערב פסח מתחילת שעה שביעית ואילך, ומדרבנן חז"ל אסרו את החמץ כבר שתי שעות קודם לכן, דהיינו, בשעה שישית ובשעה חמישית, בשעה חמישית החמץ אסור רק באכילה, ובשעה שישית החמץ אסור גם בהנאה, גזירה שמא אנשים יטעו.
איסור 'בל יראה ובל ימצא', הוא רק שבעה ימים ולא קודם לכן, אלא עוברים עליו רק מהלילה דהיינו מתחילת פסח עצמו, ואיסור כרת על אכילת חמץ יש רק בפסח עצמו, ובערב פסח משש שעות ולמעלה יש איסור אכילה ואיסור הנאה, ומ"ע של 'תשביתו' מדאורייתא, וכל רגע ורגע שמשהה החמץ בביתו, עובר על מצות עשה של 'תשביתו שאור מבתיכם'.
יש הבדל בין שעה חמישית לבין שעה שישית, ומבאר המ"ב, שטעם הדבר שחכמים אסרו את החמץ כבר שתי שעות קודם, הוא משום יום המעונן, שאדם עשוי לטעות שתי שעות ביום המעונן, כיוון שאין שמש זורחת, ואפילו חמץ נוקשה שהוא חמץ דרבנן, ג"כ אסור באלו השתי שעות, וכ"ש חמץ ע"י תערובת שאסור גם בזמן איסור דרבנן, וההבדל בין אותם שתי שעות הוא, שכל שעה חמישית חז"ל אסרו באכילה, אבל בהנאה מותר, ולכן רשאי למכור את החמץ לגוי, ואפילו כמות מרובה שבוודאי החמץ ישאר אצל הגוי בפסח, ואנשים יראו שחמץ של יהודי אצל גוי, ויחשבו שהוא מכר לו את זה בפסח, בכ"ז לא חוששים לכך, כיוון שהוא מכר לו את זה בשעת היתר.
יכול בשעה חמישית להאכילו לבהמה חיה ועוף, כיוון שבשעה חמישית החמץ מותר בהנאה, אבל צריך להשגיח שלא ישאר חמץ בפסח, ושהם לא יצניעו אותו אלא יגמרו אותו, ומתחילת שעה שישית ולמעלה, אסרו חכמים גם בהנאה, גזירה אטו שעה שביעית שאסור מן התורה בהנאה, ולכן בשעה שישית אסור למכור לגוי, ואסור לתת לבהמה חיה ועוף.
שיעור השעות האלו, יש בזה שתי שיטות, או שמשערים בשעות זמניות, דהיינו, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, ואם היום ארוך, כל שעה היא גדולה יותר, ואם היום קצר, כל שעה היא קטנה יותר, או שמחלקים את היום לעשרים וארבעה חלקים, ואז השעות הם קבועות, ונפסק להלכה כהשיטה הראשונה, אבל המ"ב מביא, שבדיעבד אם לא מכר וההפסד מרובה, יכול לסמוך על השיטה האחרונה, ובשנת העיבור שיש שני אדרים, אז ניסן יותר מתקרב לימות הקיץ שהימים ארוכים יותר, ואז השעות יותר גדולות, ומותר לאכול חמץ עד שליש היום, דהיינו, שמשערים בשעות זמניות, ומביא המ"ב, שמחשבים את היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וי"א שמחשבים מהנץ החמה עד השקיעה, וי"א עד ב' שעות קודם חצות, ולשיטתם זה נקבע לפי שעות קבועות, ע"י שמחלקים את עשרים וארבעה השעות של היום לעשרים וארבעה חלקים, ועד שתי שעות קודם חצות, דהיינו שעות בינוניות שכל אחת מהם היא אחת מכ"ד, ולכן אפילו אם היום ארוך, מותר לאכול יותר משליש היום, והיינו עד סוף שעה עשירית מחצות הלילה, כלומר, עד ב' שעות קודם חצות כי השעות הם קבועות .