השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
קניית דירה בארץ ישראל מגוי בשבת
האם מותר לאדם להרהר בעסקיו בשבת? ומה הדין כאשר 'חולה מסוכן' מבקש שיקראו לקרוביו בשבת? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ו סעיף ח' - סעיף י"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אע"פ שאסור בשבת לדבר בענייני חול, בכ"א מותר לאדם להרהר בעסקיו בשבת, שנאמר 'ודבר דבר', דיבור אסור והרהור מותר, ואומר המשנה ברורה, שאע"פ שהרהור מותר, בכ"א מצוה שלא יהרהר בעסקיו כלל, וכ"ש אם יש לו מזה טרדת הלב ודאגה, ויהיה בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה וכמו שנאמר במכילתא 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך' איך יכול אדם לעשות את כל מלאכתו בששה ימים? אלא שבות בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה.
אסור לומר לגוי שילך חוץ לתחום בשבת כדי לקרוא לקרובי המת שיבואו במוצ"ש להספיד את המת, ואע"פ שזה חפצי שמים, זה הכל כשמתעסק בחפצי שמים, דהיינו, מותר לאדם לומר לגוי בשבת, לך במוצ"ש להביא את קרובי המת, אבל הליכת הגוי בשבת לצורך יהודי, יש בזה איסור של אמירה לעכו"ם, וזה אסור בכל מקרה, אבל חולה מסוכן שנוטה למות ומבקש שיקראו לקרוביו, מותר לשלוח את הגוי לכך, שמא תיטרף דעתו של החולה, וממילא זו פעולה שהיא לצורך בריאות החולה.
אם לווה הגוי מהיהודי כסף, והשאיר ליהודי משכון, אם רוצה הגוי להחליף את המשכון בעד חפץ אחר, מותר, והחידוש בזה הוא, שהיינו חושבים שזה כמו משא ומתן ואסור, קמ"ל שמותר, אבל יש בזה בעיה אחרת והיא 'מראית עין', שאנשים רואים בשבת את הגוי נכנס לבית היהודי ומוציא משם חפץ מרה"י לרה"ר, ועלולים לטעות שהיהודי ביקש זאת מהגוי, וזה מה שאומר השו"ע שהדבר מותר, אבל מפני מראית העין, ההיתר בזה הוא דווקא אם המשכון הוא 'מלבוש' ואז יוציאנו הגוי דרך מלבוש שאז זה לא נראה כמו שהוא מוציא חפץ של היהודי, והמשנה ברורה מביא, שטוב שהגוי יקח את המשכון בעצמו ויניח משכון אחר במקומו והיהודי לא יגע בו.
מותר בשבת לקנות בית בא"י מגוי, ואע"פ שהגוי כותב את העסקה בכתב, ומשום שכתב שלהם אסור רק מדרבנן ומשום ישוב א"י לא גזרו, וממילא יש בזה 'תרי דרבנן', אמירה לעכו"ם דרבנן, וכתיבת בשפת עכו"ם מדרבנן, ושבות דשבות לצורך ישוב א"י מותר, ומביא המשנה ברורה, שהרבה חולקים זה וסוברים שכתיבה אסורה בכל לשון מדאורייתא, ומה שמותר לקנות בית בשבת מגוי ולהעלות את זה ע"ג הכתב, הוא משום שזה מצוה גדולה, ואע"פ שיש בזה רק 'חד דרבנן' דהיינו 'אמירה לעכו"ם', בכ"ז מחמת המצוה הגדולה של ישוב א"י, התירו בחד דרבנן.