"אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין"
צרות רבות ורעות סבלו אבותינו מן המינים, מן המומרים ומן המלשינים אשר מיררו את חייהם, עד שחכמינו זכרונם לברכה קבעו: "אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין", כלומר, אין לסייע להם בעת צרתם, ולפיכך, אם אחד מהם נפל לבור, אין להעלותו משם.
הלומד גמרא זו תמה, מדוע כתוב "היו מורידין", בלשון עבר, ולא בלשון ציווי? וכי בזמן כתיבת התלמוד לא נהגו כן?
לפנינו, קוראים יקרים, טביעת יד אחת מיני רבות של הצנזורה אשר פעלה בארצות אירופה במשך מאות שנים והותירה את חותמה בכל ספרי הקודש, ללא יוצא מן הכלל. עד שאפילו את שמה של מסכתנו – "עבודה זרה" שינו וקראוה מסכת "עבודת אלילים".
עכו"ם שאינו עובד כוכבים?
בעמוד גמרא זה, כו ע"ב, שבו אנו עוסקים, מצויים שינויי מילים והשמטות לרוב, הן בגמרא הן ברש"י והן בתוספות, כולם מעשי ידי הצנזורה. כך, בכל פעם שנזכרה המילה "גוי" היא הוחלפה ל"עובד כוכבים", המילה "משומד" הומרה ל"מומר", ו"עבודה זרה" שונתה ל"עבודת כוכבים ומזלות".
כתוצאה מהחלפות אלו נוצר המשפט המגוחך הבא בתוספות (ד"ה "איזהו"): "ועובדי כוכבים, אף על פי שכולם עובדי עבודת כוכבים"… כאילו יתכן עובד כוכבים שאינו עובד כוכבים… המשפט המקורי היה: "וגוים, אע"פ שכולם עובדי עבודה זרה".
שיבושים אלו הם פרי "גאונותה" של הצנזורה, אשר רוב אנשיה היו בורים ועמי ארצות, שלא הבינו את הכתוב לפניהם. כך למשל, לעיל (ד ע"א) היה כתוב בגמרא, כי אם היה הקב"ה כועס על ישראל בימי בלעם "לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט". כוונת הגמרא היא בלשון סגי נהור, שלא היה נשאר מעם ישראל שריד ופליט. הצנזור, ששלח את ידו גם במשפט זה, הוציא מתחת קולמוסו את המשפט הבא: "לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט"…
לעיתים, עלו השגיאות על כל דמיון, עד שבסידורים מסויימים הודפס בתפילת "שומר ישראל": "שומר עכו"ם קדוש", במקום "שומר גוי קדוש"… גם באחת המשניות (שבת פ"ו משנה ה') התעלה הצנזור על עצמו, ובמקום "פאה נכרית" הוא תיקן: "פאה עכו"ם"… ('העקוב למישור' עמ' י"ט).
לא רק שמעללי הצנזורה פגעו בנוסח המילים, אלא שההלכה שונתה פעמים רבות בעקבות תיקוניהם. הדוגמאות לכך רבות מספור, אך נתמקד בעמוד שבו אנו עוסקים: בגמרא כתוב: "אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין". מי הם ה"מסורות"? ברש"י ובתוספות מבואר כי אלו "מלשינים לשקר, המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין". אולם הנוסח המקורי ברש"י היה: "מלשינים, המוסרים ממון חבריהם ביד גויים". אין מדובר במלשיני שקר בלבד, וגם לא במוסרים לאנסים, כלומר, לשודדים.
מסירות נפש על שינוי דברי תורה
דוגמא זו, המהווה טיפה מן הים, מעוררת שאלה גדולה. המהרש"ל (ים של שלמה בבא קמא פ"ד סי' ט') פוסק, שאסור לשנות דברי תורה מפני הסכנה ויש למסור את הנפש על כך! תוך שהוא מוכיח זאת מן הגמרא (שם), וקובע: "שמחוייבים אנו למסור על קידוש השם, ואם ח"ו ישנה הדין הוה ככופר בתורת משה".
לפיכך, יש להבין כיצד הסכימו המדפיסים להשמע להוראות הצנזורה ולכתוב פסקי הלכה מעוותים.
שאלה זו הוצעה לפני הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, אשר השיב, כי להלכה אין אנו פוסקים כמהרש"ל, ועובדת שיבוש ספרי הקודש תוך העלמת עין מכך על ידי חכמי הדורות היא ההוכחה שאין הלכה כמותו (העקוב למישור, עמ' ל"ד). כמו כן, כבר כתב המהרש"ם (דעת תורה סי' של"ד סעי' י"ב) כי בעל שו"ת יד אליהו (סי' מ"ח), אשר חי מספר דורות אחר המהרש"ל, חולק על המהרש"ל בכל תוקף.
נציין, כי לא רק מפאת שתיקת חכמי הדורות יש להוכיח כן. המאירי, למשל, הוסיף בכתביו עשרות 'הסתייגויות' שנאמרו רק לתשובת המינים (ראה 'צפונות' א' בנושא זה), וכן רבינו יונה הפך פירוש משנה מסויימת מפני פחד המלכות, כעדותו של הרשב"ץ (מגן אבות, אבות ב ג).