הרב אברהם פוקס
בבית הכנסת של המהרי"ל דיסקין זצ"ל, הריקודים בעת ההקפות היו במלוא המרץ, כשבראשם כמובן המרא דאתרא שהיה גאון בתורה, ורקד ללא הפסקה לכבודה של תורה, כשהוא שמח עמה את שמחתו שמחת התורה. עוד הקפה ועוד הקפה, ספרי התורה מחולקים למתפללים בזה אחר זה ודומה שכולם שמחים את שמחת התורה, ורוקדים ומפזזים עמה במלוא המרץ, תורה של הקפה שביעית מגיע. ריקוד אחרון, סיבוב אחרון עם ספרי התורה ונדמה שהסתיימו להן ההקפות. הציבור נערך להחזירם אחר כבוד לארון הקודש, והם רק מחכים לאות מהמרא דאתרא, אך האות לא מגיע, המהרי"ל שקוע בשרעפים ואיש אינו מעז להפריע לו.
לפתע ננער המהרי"ל ומכריז: "עורכים שוב את שבעת ההקפות!". הציבור תמה ואינו מבין, אך חזקה עליהם מצות רבם וכבר נשמע ברקע קולו של הגבאי, המכריז את שמות המתפללים המתכבדים לשאת את ספרי התורה להקפה ראשונה.
לימים העיד בנו, שהפציר באביו עד שגילה לו את פשרו של פסק זה, היות ונכח שם תלמיד חכם חשוב אחד, אשר לא כבדוהו בהקפה הראויה לו, והמהרי"ל הכיר שיש כאן עלבונה של תורה, על כן הורה לחזור ולרקוד עם ספרי התורה, כדי שיוכל לכבד את הלה כיאות בלא עשיית 'עסק' – לפייס את התלמיד חכם, כי פעמים ופיוס זה מרבה את הפגיעה, לכן התחכם לערוך הקפות מחדש ואז כבר כיבדו כראוי לו, והכל בא על מקומו בשלום.