" וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כ"ג, מ')
הגר"ד גולד סיפר לנו מעשה מופלא המצביע על מידת הקשר שצריכה להיות בין יהודי לבוראו, ועד כמה נוכל באמצעות קשר זה להעביר את חיינו בצורה שמחה יותר ובטוחה יותר.
דבר נוסף שאפשר ללמוד ממעשה זה הוא שהאדם צריך לעשות רק את מה שהוא מסוגל, ואם יעשה כך – ישלים לו השי"ת את כל השאר.
וכל זה קשור למצוות ארבעת המינים…
האירוע עליו אנחנו מדברים התקיים בירושלים בימים שלפני חג הסוכות, ב'יריד ארבעת המינים', בו נמכרו המינים במחירים מוזלים מאוד. המארגנים, וגם המוצ"ים שנבחרו להשיב על שאלות הקהל, ידעו מראש שתהיה התנפלות המונית של המון אנשים שירצו, איך לא, להשיג מינים מהודרים.
הבעיה המרכזית נמצאת בדרך כלל אצל המו"צים, שלצידם מתקבצים תורים ענקיים של מאות איש, המעוניינים לברר את כשרות האתרוג או הלולב שהם קונים.
הלחץ האדיר מצד השואלים מקשה מאוד על האפשרות להשיב במנוחת הדעת, וכידוע לכל מי שהיה בירידים מן הסוג הזה.
כיון שכך, החליטו המו"צים פה אחד לסנן את סוגי השאלות, כשההצעה העיקרית היתה שהמו"צים ישיבו רק על שאלות ספציפיות בכשרות המינים, אבל אדם שיגיע וישאל באופן סתמי 'מה הרב אומר על האתרוג הזה'?, לא ישיבו לו.
כיון שמרבית השאלות המגיעות אל המו"צים אינן על דברים ספציפיים, אלא שהשואלים מבקשים לדעת באיזו רמה נמצא האתרוג או הלולב, הרי אם לא ישיבו על כך – נמצאו מסננים את רוב השאלות.
כדי שהציבור לא ייפגע מכך שלא עונים לו, נתלו מודעות ברוח זו ליד המקום בו ישבו המו"צים, ובהן היה כתוב מראש שהציבור מתבקש לשאול רק שאלות ספציפיות. וההחלטה התבצעה בצורה היותר-טובה.
הציבור הבין וקלט שהדבר הוא לטובתו, ואכן אף אחד לא שאל שאלות כלליות כנ"ל.
לפתע ניגש יהודי אל שולחן המו"צים, ובידיו שלושה לולבים, והשאלה שבפיו היתה 'מה הרבנים אומרים על שלושת הלולבים שבחרתי?'… הרבנים כבר רצו להצביע בפניו על המודעה האומרת שאין לשאול שאלות מסוג זה, אבל היהודי ההוא הקדימם, בהודעה מעין זו:
אני יהודי שעלה מרוסיה לפני כמה שנים, אמר. שם, מעבר למסך הברזל, לא הכרתי את הקב"ה, והיה אסור אפילו להזכיר את המלים 'ארבעת המינים'.
בבואי ארצה, החילותי להכיר את האלוקים, ואני רוצה לעבוד אותו בלב שלם. כיון שאינני יודע את הלכות ארבעת המינים, אני שואל אתכם, כבוד הרבנים, האם הלולבים הללו שבחרתי, המיועדים לי ולשני הבנים שלי, הם ברמה גבוהה…
כששמעו הרבנים את כל זאת, החליטו שעל אדם כזה לא תחול התקנה שתיקנו. הם הסתכלו בלולבים ונדהמו לראות שמדובר בשופרא-דשופרא, ולמרות שהיהודי העיד על עצמו שאינו מבין מאומה בהלכות אלו, הצליח לבחור לעצמו שלושה לולבים הכי-מהודרים שאפשר להעלות על הדעת.
היו אלה לולבים נדירים ביופיים, 'סגורים' וישרים לחלוטין, צבעם היה ירוק, וצורת הגידול שלהם היתה מיטבית.
'קיבלנו חלישות הדעת'
הרבנים לא הבינו כיצד אדם מצליח לבחור לעצמו לולבים שכאלו. זה הרי לא מסתדר מבחינה סטטיסטית והגיונית. שלשה לולבים מהודרים-שבמהודרים, ואיך הצליח אדם אחד לבחור את שלושתם?
היהודי הרוסי שמע את חוות-דעתם הנלהבת של הרבנים, ואמר: 'אם כך הם פני הדברים, אני הולך עכשיו לחבור שלושה אתרוגים, וגם אותם אראה לכם'…
המו"צים העידו שלא עברו יותר משתיים-שלוש דקות, והאיש חזר ושלושה אתרוגים בידיו, ושוב חוזרת התמונה על עצמה: בתוך זמן כל-כך קצר הצליח איש זה לבחור לעצמו שלושה אתרוגים הכי-יפים!!!
'קיבלנו חלישות הדעת', העידו הרבנים; 'כיצד יתכן דבר כזה? האתרוגים היו מושלמים בכל מיני השלימות האפשריים, צורת הגידול, הצבע, הגודל, היופי וההדר, ממש ללא רבב'.
אחד הרבנים אמר ש'לית דין ברנש', וחייבים לשאול אותו מי הוא ומה הוא. לא יתכן שאדם שאינו יודע כלל את ההלכות, יעלו בידיו באופן אקראי שלושה אתרוגים יפהפיים בזמן כל-כך קצר!
המו"צים לקחו אותו הצידה, ושאלו אותו מה טיבו, והאיש השיב:
כפי שאמרתי לכם, עליתי מרוסיה לפני כמה שנים, ושם לא הכרתי את בוראי. ההחלטה שלי היתה שכאן, בארץ ישראל, אלמד את תורת ישראל, את הדינים וההלכות, ואקבל עלי עול מלכות שמים.
אבל, לדיני ארבעת המינים עדיין לא הגעתי, ואינני יודע בהלכות אלו ולא כלום. לפני שנכנסתי אל היריד הזה, התפללתי לה' ואמרתי לו בלשון זו:
"ריבונו של עולם, אתה הרי מכיר אותי עוד מרוסיה. גם שם ניסיתי להתקרב אליך, אבל לא בדיוק הצלחתי, והדבר לא היה באשמתי. אבל", המשכתי לדבר עם השי"ת, "כשאני כבר כאן, בארץ ישראל, אני לומד את תורתך ומשתדל להתקדם.
גם אתה יודע שאני עושה את המקסימום מצדי, וגם אתה יודע שעדיין לא הצלחתי להגיע להלכות ארבעת המינים. מאידך, אני רוצה לקיים את המצוה בשלמותה.
לכן, אני מבקש ממך, עשה עמדי חסד , ותבחר לי אתה את המינים המהודרים ביותר… אני רק אגש אל הדוכנים, אושיט את ידי, ואתה תבחר את הסחורה הטובה והיפה ביותר"…
וכך עשיתי, סיפר האיש. ניגשתי אל הדוכנים, שלחתי את ידי ולקחתי את שלושת הלולבים שהראיתי לכם קודם. ואז ניגשתי אליכם כדי שתגידו איך נראים הלולבים.
עיני המו"צים דמעו
כששמעתי שהלולבים הם הכי-יפים שאפשר, הבנתי שהקב"ה שמע לתפילתי ובחר לי את הסחורה הטובה ביותר, ואז הלכתי לבחור את האתרוגים, וגם כאן השי"ת האזין לי, ובחר עבורי את האתרוגים היפים ביותר…
עיני המו"צים דמעו כששמעו את סיפורו של האיש. הרי אם הקב"ה בוחר עבורו את המינים לחג הסוכות, הרי ברור איזה מינים יעלו בגורלו…
ולמדנו, שאם אדם עושה את כל מה שהוא מסוגל לעשות, ומתפלל להשי"ת שיעזור לו, השי"ת עושה את שלו, ומשפיע עליו שפע של הצלחה.
וזה נקרא להיות בקשר הדוק עם הרבש"ע! להכיר ולדעת שהוא רוצה לעזור לנו, ובכוחו לעזור, ואם רק נלך בדרכיו, ונבקש ממנו בלב טהור למילוי משאלותינו, הוא ימלא את משאת-נפשנו.
והיש לנו שמחה גדולה מזו?
(מתוך הספר הנפלא, 'מצוות בשמחה' ויקרא. בערכתו של הרב משה מיכאל צורן)