סיפר הגה"ח רבי מאיר וייס, מזקני וחשובי חסידי בעלזא ובעמח"ס 'מדור לדור', שזכה בצעירותו להסתופף בצל קדשו של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע:
בשכונת 'נווה אחיעזר', בה כיהן אאמו"ר כאב"ד, גר יהודי ושמו הרה"ח ר' אברהם למפל ז"ל, חסיד בעלזא בכל נימי נפשו שזכה להתאבק בעפר רגלם של מרן מהרי"ד זי"ע ולאחריו אצל מרן זי"ע, והוא סיפר לי מעשה נורא:
בשנים שלפני המלחמה בתקופה שלאחר נישואיו עסק לפרנסתו במסחר הטקסטיל, והיה קונה כמות גדולה של סחורה בזול ומוכרה לאחרים ביוקר וכך היה מרוויח את לחמו ביושר. ברם, לעתים עסק גם באופן בלתי רשמי בלא לדווח על הכנסותיו לרשויות, עד שביום בהיר אחד נתפס על העלמת המס והיה צפוי למשפט קשה הנושא בחובו גזר דין ועונש כבד מנשוא.
ממש באותם ימים נזדמן לידו איזה מסחר מסודר וחוקי, אך כדרך מי שנכווה ברותחין נזהר אף בפושרין ופחד לסגור את העסקה על אף ששמר על חוקיותה, ולכן נסע לקבל את ברכתו של מרן זי"ע. טרם היכנסו אל הקודש חשב בלבו מרוב ביישנותו, כי לא יזכיר כלל את עניין המשפט בפני הקודש, אלא יזכיר אך ורק את העסקה אשר עומד עתה טרם חתימתה, ובמחשבתו יכוון על אותו משפט קשה הצפוי לו.
נכנס ר' אברהם בדחילו ורחימו והגיש למרן את הפתקא. מרן קרא את הקוויטל ובירך אותו בהצלחה במסחרו. אך לפתע הרים את עיניו והביט חליפות בו ובפתקא, ואחר נענה ואמר לו: "אם אפשר לעשות טובה למאן דהו, הרי שצריכים לעשותה, ואפילו לנכרי".
ר' אברהם לא הבין את פשר מילותיו של הרבי, ושם פעמיו חזרה לביתו. והנה באחת מתחנות הרכבת בעודו ממתין לרכבת, הבחין לפתע באשה אחת אשר התהלכה אנה ואנה מבוהלת כהוגן כמחפשת ותרה אחר דבר מה חשוב מאוד. הוא מיד נזכר בדבריו של הרבי, וניגש אליה ושאלה אם נצרכת היא לעזרה כלשהיא. אך היא השיבה כי לא יוכל לעזור לה במאומה. בכל אופן ניסה ר' אברהם לעודדה אולי בכל זאת יוכל למצוא את מבוקשה. ואז נענתה האשה ואמרה כי איבדה את תיקה האישי ובה כל מסמכיה וכספה. שאלה ר' אברהם באיזה סכום כסף מדובר, וענתה כי מדובר בסכום של עשרים וחמשה ראניש. על אתר הושיט לה ר' אברהם את כל הסכום. לשאלתה מתי והיכן תחזיר לו את מעותיו, ענה ר' אברהם כי הוא נותן לה זאת במתנה גמורה.
התרגשה הנכרית מטוב לבו, ובתמורה הוציאה מכיסה כרטיס ובו מקום עבודתה – 'ביזנעס קארד' (כרטיס ביקור) והושיטה לו. "הבחנתי", סיפר ר' אברהם, "כי האשה משמשת כשופטת בעיר הגדולה לעמבערג, אך לא ייחסתי לכך כל חשיבות באותו רגע ותחבתי את הכרטיס לכיסי.
"כעבור זמן קצר הגיעה לביתי הזמנה מבית המשפט ובה נאמר כי עלי להופיע ביום פלוני ובשעה פלונית בבית המשפט אשר במחוז לעמבערג! כאן כבר הבנתי לאשורם את דבריו הנסתרים של מרן", המשיך ר' אברהם את סיפורו הנפלא, "וכבר בטוח הייתי בישועתי הקרובה.
"ביום המיועד נסעתי בלב בטוח אל בית המשפט, ואכן מיד בהיכנסי לאולם בית המשפט כבר הבחנתי באותה שופטת שעזרתי לה בתחנת הרכבת, היושבת בין השופטים. כבר בתחילת הדיון בענייני, עוד בטרם הספיקו השופטים לחייב אותי, נעמדה אותה שופטת על רגליה וטענה בעוז: לא ייתכן לחייב אותו ולהאשימו בדברים אלו, שהרי הוא ולא אחר סייע לי לפנים משורת הדין, וודאי לא יעבור על הדין! והעידה על יושרי ונאמנותי וכך גרמה לסגירת התיק כולו ופטרו אותי לשלום".
(א' חסיד, 'המבשר תורני' עקב תשע"ג)